המאה העשרים לארצנו סומנה לא רק על ידי מספר מלחמות, תגליות והישגים גדולים, אלא גם על ידי היציאה מערכים רוחניים שהוחדרו במשך מאות שנים. המורשת התרבותית בצורת מקדשים, דת, מנהגים נמחקה במכוון מתודעת העם ובחלקם מעל פני האדמה. כמה דורות גדלו באווירה של אתאיזם ושלילת כל מה שקשור לאמונה. עם זאת, שנות התשעים המדהימות הביאו לא רק את שחר העסקים הפרטיים ואת חלוקת הרכוש מחדש, אלא גם מהפכה עצומה במוח הציבור. מי שלא נשבר, תפס את נשימתו משינויים פתאומיים ולמד לחיות בתנאים חדשים, הגיע לכנסייה. כך או אחרת, אך בעומק נשמתו, כולם, אפילו האתאיסט הנלהב ביותר, מרגיש שיש משהו מעלינו - דבר שמנחה ומגן בתקופות קשות, מנחם בצער ונותן שקט לנפש. מישהו קורא לזה אינטואיציה, מישהו מלאך שומר. זה לא משנה את מהות הדברים. אז איפה מסתתרת האמת? איך למצוא את הדרך הבהירה שלך וללמוד לשמוע את הקול הפנימי שלך?
הוראות
שלב 1
"אל תאמין, אל תפחד, אל תשאל" אני חייב לומר שכותרת הכותרת מעורפלת במקצת. הבה נסביר כל הגדרה בנפרד. "אל תאמין" - זה לא נוגע לאמונה עצמה, זה אומר יחס קשוב לאנשים. אמון הוא טוב, אבל אתה לא צריך לסמוך על כל מי שאתה פוגש. הקשיבו היטב, נסו להבין. אמפתיה ואמפתיה עושים דברים מדהימים (אבל אמפתיה, לא רחמים). כולנו אנשים חיים ולכן יש לנו חסרונות וגישות פנימיות. לרוב, הם החביבים והאדיבים ביותר שמתגלים כבוגדים, ולהיפך - קרים ומאופקים במבט ראשון, עם תקשורת קרובה יותר, הפתעה בתכונותיהם הרוחניות הנסתרות: מסירות, טוב לב, נדיבות. הרושם הראשוני לרוב מתעתע. חבר ידוע בצרות! "אל תפחד" - אל תפחד לחיות, להרשות לעצמך את מה שאתה חולם עליו, גם אם במבט ראשון זה נראה בלתי אפשרי או בלתי מושג. ממה אתה באמת מפחד: גינוי, בוז, זדון מאותם אנשים? לא שווה את זה. בגדול - לאף אחד לא אכפת זה מזה. וכל אחד מהרוצים במעמקי נשמתו חושש שתצליחו. המשימה העיקרית של כולם היא לחיות את החיים כך שבהמשך לא תתחרטו על השנים המבוזבזות. לכל אחד יש את הדרך שלו, ואף אחד חוץ ממך לא יודע מה יהיה טוב יותר. לעתים קרובות מסתתר פחד מאחורי מסכת הכעס והסרקזם. אנשים חזקים הם אף פעם לא מרושעים. הדרך לאושר אינה הקלה ביותר, אולם כשמעדים במקום, מביטים בפחד סביבכם, לא רק שלא תשיגו כלום, אלא גם תסתכנו בצבור דיכאון, אדישות לכל מה שקורה, שלא לדבר על הערכה עצמית, שתתחיל במהירות ירידה במהירות של לוחם שהופלה … "אל תשאלו". האדם השואל מציב את עצמו במצב כפוף. הם אוהבים לרחם על העניים, אבל הם לא מכבדים אותם. אין צורך להעלות את ההערכה העצמית של מישהו על חשבונך. אם אדם רוצה לעזור, הוא יעזור, ואין צורך להסביר דבר. אם אתה רוצה שמשהו יופיע בחיים, התחל לתת. תן לאנשים חום, אהבה, מצב רוח טוב, תשומת לב. לא מיד, אבל עם הזמן תרגישו שהרתיעה נעלמה. כפי שהוא מושר בשיר ילדים טוב אחד: "שתף את החיוך שלך, והוא יחזור אליך יותר מפעם אחת."
שלב 2
"היו קשובים לרגשותיכם" הרגשות הם אינדיקטור מצוין למצבנו ולמצב הרוח שלנו. הם מראים מה אנחנו באמת רוצים. מקובל באופן כללי שאדם הוא אדונו שלו. זה נכון, אבל רק חצי נכון. רוב האמונות מוטלות על ידי החברה, ההורים, המנטליות של המדינה או אזור המגורים. כולם צורחים על חופש, אבל כך או אחרת, לאף אחד אין את זה. נסה להבין אמת אחת פשוטה: "מה שאתה מרגיש זה מה שאתה חושב עליו, ולא להפך!" אתה יכול להונות חברים, הורים, ואפילו את המשפחה שלך, אבל איך אתה יכול להסביר ללב שלך שרמת האושר נוטה לאפס? אתה לא יכול לברוח מעצמך.רק מה שמעניק הנאה, נותן שמחה ונותן כוח הגיוני. אם אתה משליך פחדים, אתה יכול להגיע לגבהים חסרי תקדים בכל תחום בחיים. לכן, קדימה לעתיד מזהיר יותר. בחר רק בדרכים כנות להשגת מטרותיך.
שלב 3
"אל תעביר את האחריות על חייך לאחרים." לפעמים נעים לחזור לילדות: לבכות, לצעוק, להאשים מישהו, אבל לא לעצמך, בכל המצערים. עם זאת, התנהגות זו אינה רק הרסנית, אלא גם אינה יעילה לחלוטין. מתברר שברגע זה אתה מאשר את חדלות פירעון אישי שלך, משחרר עצמך מכל אחריות וכתוצאה מכך מאבד שליטה על המציאות. כל מה שלא נעשה באקדח הוא בחירה אישית, ורק אתה האחראי הבלעדי לכל התוצאות. נכון, באקדח יש גם ברירה - או לציית או.. אבל בואו לא נדבר על דברים עצובים. ברגע שתתחיל לחשוב מה אתה עושה ואומר, תגיע המודעות, יהיו יותר ביטחון ואפשרויות לפעולה נוספת. כל מצב שנוצר דורש ניתוח מדוקדק. לא להתרגש, לא לקצוץ את הכתף. לפני שתעשה משהו, שקול את היתרונות והחסרונות מספר פעמים. חשבו אם תתחרטו או תשמחו שעשיתם זאת ולא אחרת. הפתגם אומר: "מדוד שבע פעמים, חתוך פעם אחת." למעשה, בחיים זה המצב במידה רבה. יש להצדיק כל סיכון. אל תתנהג בזריזות ואל תצפה לשום דבר מאנשים אחרים. אף אחד לא חייב שום דבר לאף אחד. כל האנשים אנוכיים, ולכן הם פועלים בדרך הטובה ביותר עבור עצמם. האם אפשר לכעוס על מישהו בשביל הנבחר? זה עניין אישי לכולם. המשימה שלך היא להקשיב לעצמך ולנהוג על פי המצפון שלך. לא משנה מה קרה, התייחס אליו כאל חוויה, ולא תבוסה. כל עוד אדם חי, ניתן לשנות ולהשמיע הכל מחדש, גם אם במבט ראשון זה נראה בלתי אפשרי.
