הערכה עצמית היא מכלול הרעיונות של האדם לגבי עצמו. אם החשיבה שלך ממוקדת בהיבטים השליליים של האישיות שלך, אז בעצמך ובעולם תוכל להבחין ולהדגיש רק את הרעים. מצבים ותופעות חיוביות יעופו על פני עיניך ואוזניך. הדרך בה אתה חושב היא הרגל, כלומר כל אחד יכול ללמוד להתמקד בחוזקות שלו ולשכוח מחולשותיו, ובכך לטפח את ההערכה העצמית.
אדם בעל ביטחון עצמי רואה את יתרונותיו ומשתדל לטפח אותם, בעל עמדת חיים פעילה וכתוצאה מכך, יותר סיכויים למימוש עצמי מוצלח בתחומים שונים. מקבל ביקורת בצורה בונה: לא "אלוהים אדירים, איזו אי-ישות אני!", אבל "איך אוכל לשנות זאת כדי להיות טובים יותר?"
אז דרך החשיבה היא הרגל, תבנית. ואם פעם הצלחת ללמוד לחשוב בצורה מסוימת, אתה יכול גם להכשיר את עצמך מחדש. לשם כך, הטכניקה הבאה מיועדת. זה מתאים לכולם, ללא יוצא מן הכלל, זה לוקח מקסימום 5 דקות ביום, אבל זה מביא לתוצאות מוחשיות.
מהות הטכניקה הזו: פתחו מחברת (מחברת, עלה … מה שלא יהיה) ובכל יום לפני השינה רשמו 5 מההישגים שלכם ביום. רק 5, זה לא הרבה. אתה יכול לכתוב כל מה שאתה רוצה: סחטתי פעמיים, פגשתי בחורה, קמתי ברגל ימין, שטפתי את הכלים (אחרי הכל, אם היית עצלן, זה הישג אמיתי!). אין צורך בפרפקציוניזם כאן: כדי לספור את הפעולה שלך כהישג, אין צורך לבצע הישג לטובת המולדת. זה יכול להיות כל אחת מהפעולות או מחוסר המעש שלך (עישנת סיגריה אחת פחות מאתמול).
לאחר זמן מה תבחין שאתה כבר מחפש באופן לא רצוני את הטוב בעצמך, במעשיך, באירועים שקרו לך. וכשתקרא מחדש את ההערות שלך, תתחיל לחשוב מה לעשות כדי לשפר את התוצאות שלך. תחרות עם עצמך היא הטובה ביותר שיכולה לקרות לאדם)) להשוות את עצמך לא עם מישהו (אני רוצה מכונית מגניבה יותר מזו של שכני), אלא עם עצמי אתמול (היום אני הרבה יותר טוב משבוע, חודש לפני שנה) …
הטכניקה מלמדת אותך לחשוב חיובי, לראות את היתרונות שלך, לטפח את ההערכה העצמית ואת רמת השאיפות. ואם היום אתה רוצה עוגה, אז מחר אתה מרשה לעצמך לרצות ולשאוף לעוגה שלמה.
אגב, השיטה מתאימה גם לילדים קטנים. גם אם הילד עדיין לא יודע לכתוב, אתה יכול לרשום את מעלליו הקטנים מדבריו שלו (אכל את כל הדייסה, פגש חבר). בעתיד הוא ילמד לעשות זאת בעצמו. ילד שגדל עם תחושת סיפוק עצמי הופך למבוגר פעיל, תכליתי ומצליח.
