תסמונת המגלופוליס קיימת כמעט בכל אדם שחי בעיר גדולה. אצל חלקם זה בולט יותר, אצל אחרים זה פחות, אבל לומר שזה בכלל לא קיים פירושו להונות את עצמך, קודם כל. מומחים טוענים כי החיים באותה סוג של "ארגזים", המרוכזים ביותר באזורי שינה, מסוכנים מאוד לבריאותו הנפשית של האדם.
הסטטיסטיקה מראה כי יותר מ 90% מתושבי הערים הגדולות גרים בהן רק שניים או שלושה דורות. אבותיהם התקיימו בתנאים שונים לחלוטין, לרוב הם חיו על האדמה וניהלו את ביתם שלהם. אורח חייהם של אנשים כאלה היה שונה בתכלית מזה הקיים כיום בקרב צאצאיהם. אנשים קמו מוקדם, בילו הרבה בחוץ והיו בתנועה מתמדת.
ברגע שהחשמל הגיע לאזור הכפרי, הכל השתנה. אם קודם לכן אי אפשר היה לעבוד בלילה, אז עם אור הנורה זה נהיה רגיל וטבעי. בהדרגה, הייצור והתעשייה הגדילו את כוחם, ערים החלו לצמוח, והאדם החל אט אט להפוך ליחידה חברתית. המעבר לעיר גדולה טומן בחובו שינוי מוחלט בחיים. תוקפנות, דיכאון, עייפות מתמדת ותחושת בדידות הופיעו.
מדוע מתפתחת תסמונת המגלופוליס?
מומחים אומרים שתסמונת העייפות הכרונית בהקשר לתסמונת המטרופולין נובעת מכמות עצומה של מידע חזותי שיכול לגרום לא רק לרגשות חיוביים, אלא גם שליליים. הרבה פרסומות, כתובות, שלטים, שלטים מושכים כל הזמן את תשומת ליבו של האדם, ולא נותנים לו שום אפשרות להתנתק מזה ולהירגע. מבנים מאותו סוג גם אינם מוסיפים שמחה ומפרים את הרמוניה של הטבע. לכל זה יש השפעה שלילית על הנפש.
לחץ עוד יותר על הנפש נגרם על ידי צלילים קבועים. שתיקה מתרחשת רק לזמן קצר מאוד ורק באמצע הלילה. אבל זה לא תמיד קורה אם אזעקת רכב מופעלת כל הזמן מתחת לחלונות או חברה עליזה הולכת. טלוויזיה, מוסיקה, רדיו, מחשב, טלפון - כל המכשירים הללו משדרים צלילים קבועים, אבל גם זה לא הדבר הגרוע ביותר.
בטלוויזיה משודרות תוכניות, בהן זרם מידע ממש נשפך על אדם, מלווה בצלילים שלא תמיד נעימים. כך גם לגבי תוכניות רדיו, האזנה למוזיקה, שיחות טלפון קבועות. כדי לעמוד בזרם הצלילים הזה, על האדם להיות בעל נפש סופר יציבה, ורק מעטים יכולים להתפאר בכך. עם תגובה רגשית לכל מה שאדם שומע על בסיס יומיומי, אין זה מפתיע שיותר ויותר אנשים מתחילים לסבול מהפרעות נפשיות.
לאנשים החיים בערים גדולות יש מקום אישי מוגבל. הסטטיסטיקה מראה כי אדם זקוק לפחות פי ארבעה משטח זה למען חיים תקינים ובריאות. הפרת גבולות אישיים מעוררת גירוי, שמתחיל להצטבר בהדרגה ובמוקדם או במאוחר יוצא בצורה של תוקפנות. רק לאנשים שיכולים להרשות לעצמם לשהות זמן רב בשקט ובבדידות, במרחב בו איש לא יפר את גבולותיהם האישיים, תהיה נפשית בריאה.
בערים מגאתיות אנשים יכולים להיות מוקפים במספר עצום של אנשים, בעודם בודדים מאוד. עד היום ה"התכנסויות "הרגילות במטבח עם שיחות כנות נעלמו למעשה. לשם כך, לאנשים מודרניים פשוט אין כוח ולא זמן.
בנוסף, החברה כופה בהצלחה סטריאוטיפים של התנהגות על אנשים, שאליהם צריך לשאוף. כדי להצליח, עשיר, מפורסם, משמעותי, יש לך זמן לעשות קריירה, להתחתן ועוד הרבה יותר שמותאם לסטנדרטים מסוימים.אדם מתחיל להשקיע את כל כוחו ומרצו על מה שאחרים רוצים ממנו, ועל מה שהוא עצמו רוצה, הוא שוכח עד מהרה לחלוטין.
אולי כדאי לחשוב מדוע כל כך הרבה אנשים מתחילים לחזור בהדרגה לאזור הכפרי. אולי הם כבר חוו את תסמונת המטרופולין לחלוטין והחליטו לשנות את חייהם.
