דרך העברת המידע מתחלקת לשני סוגים: מילוליים ולא מילוליים. הצורה המילולית כדרך תקשורת בין אנשים היא הדיבור של האדם. תקשורת לא מילולית כוללת הבעות פנים, מחוות ותנועות גוף.
המושג ומהות התוקפנות המילולית
אינטראקציה של אנשים, כלומר העברת מידע, חילופי רגשות ורשמים באמצעות מגע מילולי, נקראת תקשורת מילולית. כאשר הם מתקשרים, אנשים לא רק משתפים מידע על אובייקט, אירוע או תופעה, הם מביעים גם את עמדתם אליו. זו מהות התקשורת: המשתתפים בדיאלוג מבקשים להשפיע זה על זה, ומנסים לשכנע בנקודת מבטם או לעורר רגשות מסוימים. מעשה תקשורתי אגרסיבי במקרה זה מאופיין בכך שהמשתתף בשיחה פועל כתוקפן ומביע את מחשבותיו, רגשותיו, רגשותיו בעזרת תוקפנות דיבור.
תוקפנות מילולית היא דרך לבטא רגשות שליליים באמצעות מילים. יש לציין כי הדיבור הוא אמצעי תקשורת אוניברסלי בין אנשים. לפיכך, תוקפנות מילולית מאופיינת בהשפעת דיבור שלילית. לכן, ההתנהגות ההרסנית (ההרסנית) של אדם, בה הוא מבטא את יחסו למצב בעזרת צעקות, עלבונות, התעללות או איומים, מכונה תוקפנות מילולית.
תוקפנות מילולית נחשבת להתנהגות אנטי חברתית, מכיוון שהיא עלולה לגרום להפרעות נפשיות וסטיות. לעתים קרובות, גילויים חיים של תוקפנות מילולית גובלים באלימות פיזית. הסיבות להתנהגות דיבור אגרסיבית הן חוסר שביעות רצון, אי הסכמה או יחס סותר של אדם למצב הנוכחי.
באופן כללי, מטרת התוקפן היא למשוך תשומת לב, להכפיף את רצונו, להגביר את ההערכה העצמית של התוקפן על ידי זלזול בכבוד אישיותו של היריב. יש לציין כי ביטויים סמויים של תוקפנות מילולית, למשל בדיחות מרושעות, גינוי עקיף או האשמות, מכונים ביטויים חלשים של תוקפנות.
התנהגות אנושית יכולה להיות מודעת ולא מודעת, לפיכך, תוקפנות מילולית יכולה לשמש את התוקפן גם באופן מכוון ולא מכוון. תוקפנות מילולית (בכי, היסטריה) יכולה לשמש כאמצעי לתמרן את התנהגותו של בן השיח. לדוגמא, התוקפן מנסה לעורר רחמים ואהדה על מנת להשיג את מבוקשו.
תחום תוקפנות מילולית
אנשים עומדים בפני דיבור אגרסיבי כל יום: בחנות, בסביבת עבודה, תחבורה, ברחוב. תוקפנות מילולית וביטוי רגשות עוינים נמצאים אפילו במשפחה: ביקורת, תוכחות, האשמות. על ההורים להימנע מתוקפנות מילולית מכיוון שילדים לומדים התנהגות זו.
תקשורת אגרסיבית נפוצה בקרב ילדים מתבגרים, בפרט יתומים וילדים ממשפחות חד הוריות. ילדים כאלה נוטים יותר להתנהגות אנטי חברתית כתוצאה מטראומה פסיכולוגית. ניתוק מההורים, חוסר אהבה ואישור מובילים לתפיסת עולם מעוותת ומודעות עצמית של נער.
ידוע שרמת התוקפנות בקרב מתבגרים נמצאת ביחס ישר להערכה העצמית. חתירה למנהיגות ותחושת עליונות על פני אחרים מאופיינות בתוקפנות מילולית בולטת. תוקפנות דיבור יכולה להתבטא כאמצעי הגנה במקרים בהם נער מרגיש חוסר ביטחון ומרגיש עוינות מאחרים.
יש ללמוד את התוקפנות בדיבור לשלוט, ולהפוך רגשות שליליים לבעיות חיוביות. לדוגמא, מומלץ לכוון מתח פנימי ורגשות שליליים לפעילות ספורטיבית, יצירתית ובונה.פסיכולוגים ממליצים לא להיכנע לפרובוקציות של התוקפן ולא להגיב בתוקפנות מילולית.
