ביישנות כתכונת אופי באה לידי ביטוי בגילאים 4 עד 7. לפעמים הרמה שלה כל כך גבוהה שהיא משפיעה לרעה על חיי הילד הבאים.
כשהם מתרכזים בחינוך הגופני והנפשי של הילד, ההורים לא חושבים על העובדה שהילד זקוק גם לצמיחה חברתית. ילדות בגיל הרך מאופיינת ברגשות מיוחדים של ילדים, שיכולה להיגרם על ידי מודעות לאחריות לתפקידים חברתיים חדשים.
ראשית, ביישנותו של ילד נקבעת על פי ציפייתו להערכת מבוגר. אמירה סתמית של גננת שיש לה קונוטציה שלילית יכולה לגרום לדימוי עצמי נמוך של הילד. כדי ללמד את הילד לשים לב פחות לקטגוריות של מבוגרים, יש ללמד אותו את קריטיות החשיבה, כמו גם ניתוח הולם של המצב.
שנית, יכול להיות שהילד יהיה רדוף כל הזמן על ידי הציפייה לכישלון. ניתן למנוע מצב זה על ידי הפעלה חוזרת של מצב שעלול להיות שלילי. זה צריך להיעשות באווירה רגועה לבד עם הילד. לחלופין, לנתח עם התינוק שלך אנשים שמצליחים בתחום מסוים. אולי הגיל הרך יגדיר אותו כדוגמה ויוכל להתגבר על התכונות המונעות ממנו לעקוב אחר האידיאל.
שלישית, לעתים קרובות הילד מפחד למשוך את תשומת ליבו של מבוגר. כשרואים זאת, זכרו שבמצב זה יש צורך להקדיש זמן רב יותר לתרגול תקשורת דו-שיח. ישנן טכניקות רבות לשליטה במיומנות זו, החל בתרגילים מילוליים וכלה במשחקי תפקידים.
רביעית, צריך להיזהר אם הילד לא מכניס אף אחד לאזור האינטימי-אישי. קוטרו כ 100 סנטימטרים. כדי להילחם בכך, חלק את ילדך בפעילויות יצירה. עדיף להעסיק את ילדכם בריקודים או פעילויות דומות הכוללות קשר ישיר עם אנשים.
חמישית, תנו לילד שלכם עצמאות. התחל בדברים פשוטים, עודד אותו: להכין את המיטה שלו, להתלבש, לסדר את החדר. הציגו בפני הילד את הדרישות האפשריות עבורו. כאשר התינוק יבין שהוא מתמודד עם חובותיו, זה יעניק לו אמון בכוחו וביטחון במאמצים העתידיים.
