"אני מפנה את כל הנשמה שלי כלפי חוץ, ואתה …!" - לעתים קרובות אתה יכול לשמוע את הביטוי הזה בהקשר של מערכות יחסים שונות (הורים וילדים, אישה ובעל, מורה ותלמידים). ואין זה סביר כי האדם אליו הוא פונה יחווה רגשות חיוביים בתמורה.
העניין הוא שהביטוי הזה לא מבטא אמון ופתיחות. זו המניפולציה של תחושת האשמה של אדם אחר.
פְּתִיחוּת
פתיחות ואמון הם קודם כל אומץ. האומץ האישי של כל אדם לחשוף את עצמו לביקורת, ללעג או אפילו לשון הרע. פתיחות היא היכולת להיות אחראי לתוצאותיה, ליכולתו לעמוד בתוצאות אלה.
שנית, אמון ופתיחות הם נכונות לעמוד בפני פתיחות ואמון מצד אדם אחר, לעמוד איתו על אותו דרך כתף אל כתף וללכת ביחד.
האמון
בעולם יחסי אנוש לעולם לא נוכל לקבל ערובה שאיש לא יפגע בנו. אנשים אחרים אינם מחויבים לדאוג לנו, לקחת אחריות עלינו ולהפוך את חיינו לבטוחים.
רק האדם עצמו מחליט אם להסתכן בביטחונו. האם הוא מוכן לקחת אחריות על אמונו בעולם, על אנשים אחרים ולהיות פתוח.
הדרך לאושר
איך אדם יכול להיות שלם ומספיק את עצמו? איך להשיג ידע מוצק מי הוא ומה הוא באמת? כיצד להפוך את עצמך לנקודת התייחסות בהערכת תכונותיך, חייך, מעשיך?
היו פתוחים, לא מפחדים לסמוך ולקחת סיכונים. זה הדרך גם לאושר אישי וגם לאינטימיות אמיתית.
עד שלא נעז לסמוך, לא נוכל לחוש את מכות לבו של מישהו אחר שני מילימטרים משלנו.
