מבוגרים נוטים גם להרגל ילדותי כזה כמו נשיכת ציפורניים. מומחים מעריכים שכ- 27% מהעובדים נושכים כל הזמן את האצבעות כשמתלבטים בנושאי עבודה. ופסיכולוגים מסבירים את ההרגל לכסוס ציפורניים מסיבות שונות, ולא תמיד עסקים.
אחת הסיבות שאנשים נושכים ציפורניים היא כלכלית. לעתים קרובות, על פי מחקר של פסיכולוגים, ננשכים ציפורניים בזמן הקניות. זאת בשל העובדה שדווקא בזמן הזה האדם מתייסר על ידי ייסורי הבחירה. כמו כן, מבוגרים יכולים לנשוך ציפורניים בזמן שהם פותרים את הבעיות הכספיות שלהם, תוך מחשבה על המצב הכלכלי במדינה, כמו גם כאשר הם מודאגים מגורל קרוביהם וחבריהם. קיימת תיאוריה שההרגל לכסוס ציפורניים מגיע מהמשפחה. כלומר הוא תורשתי. הם מקשרים זאת לעובדה שהילד, המתבונן בהורים, מתרגל באופן לא מודע למראה של מבוגר הנושך את ציפורניו. בהתאם לכך, זו הופכת לנורמה עבורו. הוא חושב ששום דבר רע לא יקרה אם הוא ילעוס את אצבעותיו. הלקאה עצמית היא גם הסיבה להרגל זה. פסיכולוגים רואים בהתנהגות זו נחשול של תוקפנות כלפי עצמך. לפיכך, אדם מעניש את עצמו על כל עוול. במקרים מסוימים, ההרגל לכסוס ציפורניים מבוסס על סיבה פיזיולוגית. אם ציפורניים של אדם לרוב מתקלפות או נשברות, קל לו יותר לנשוך את קצה הפגום מאשר לקחת כלי מניקור ולתקן את המצב. זה קורה גם שהליך זה רוכש קנה מידה, ואז אדם מנסה "לנשוך" את ציפורניו כדי לתת לה את הצורה הדרושה. וכמובן, אחת הסיבות המפורסמות ביותר היא לחץ. מקורות ההרגל במקרה זה חוזרים לתקופה שלפני ההתפתחות האנושית. בבטנה של האם התינוק, שחווה תחושות של שמחה, פחד או חרדה, משחרר לחץ פשוט על ידי מציצת אצבע. כאן נוצר ההרגל ברמה התת מודעת. במיוחד אם הקשר עם ההורים לא מאוד מוצלח. במקרה זה, הזיכרון הגנטי מחזיר את האדם לתקופה בה היה בטוח לחלוטין. ויש צורך לפתור את הבעיה המצוינת רק אצל פסיכולוג מקצועי. האנשים סביבו מרכיבים את הרעיון של אדם לאורך כל הופעתו כולה ועל הידיים בפרט. לכן, חובה על מבוגר להילחם בהרגל כזה שבאופן אישי אינו מביא לו שום דבר טוב.
