ביקורת דומה לאמנות אם אתה יודע להשתמש בה נכון, מכיוון שהיא נועדה לשפר את חיינו. למרבה הצער, לא כולם יודעים להעריך את פעולותיהם של אנשים אחרים באופן אובייקטיבי, הדבר גורם לביקורת בפי אנשים מסוימים להיראות לא כשיחה בונה, אלא כעלבון לאדם.
הדבר החשוב ביותר שהמבקר צריך לזכור הוא שיש צורך לדבר לא באופן כללי, אלא במקרה. עם זאת, גם במקרה זה אין כל ערובה שהביקורת תיתפס באופן אובייקטיבי. אם אתה לא רוצה רק לנזוף באדם, אלא להעביר לו את המחשבות והרעיונות שלך, עליך לזכור כמה כללים בשיחות כאלה:
העיקר לזכור את מטרת השיחה, את התוצאה שברצונך להשיג ולנסח ביטויים בהתאם לכך. לדוגמא, אם אתה זקוק לעבודה בדחיפות, זה דבר אחד, אך אם אתה רוצה שאיכות העבודה תהיה גבוהה יותר, זה דבר אחר.
ביקורת "נכונה" לא רק מציינת טעויות - על המבקר להציע דרכים אפשריות לצאת מהמצב. לכן, יהיה זה שגוי לבנות שיחה בנימה של נאום מאשים. אולי כדאי לשאול מה העבריין עצמו חושב על כך.
דבריך לא צריכים להתחיל במילים "אתה" או "אתה", מכיוון שביטויים אלה מאשימים בתחילה. עדיף לומר "אני חושב" או "אני חושב." לדוגמא, אם אדם לא התמודד עם חלק מהמשימה, אז אתה לא צריך לומר שהוא לא התמודד עם המשימה. גרוע מכך, הוא נכשל במשימה. אנו יכולים לומר שלדעתך הוא לא ממש התמודד עם התפקיד הזה. היריב ייקח את המלים האלה ברוגע הרבה יותר, וניתן יהיה להמשיך את הדיאלוג איתו בצורה בונה.
במהלך "תחקיר" לא צריך להכליל - לומר משפטים כמו "אתה תמיד עושה את זה", "אתה עושה את זה כל הזמן." עדיף לומר "במקרה זה עשית את זה." וספר מהי מהות הטעות האנושית. כלומר, עדיף להתחשב במצב הספציפי, ולא בתכונות של האדם.
אל תשבחו את חלקם כדי לזלזל באחרים. משפטים כמו "אפילו זקנה טיפשה יודעת את זה" או "כל ילד בגיל הבן מבין יותר ממך", או "אפילו גברת ניקיון מרוויחה יותר", משפילים אדם. יחד עם זאת, לא רק מטרת השיחה לא תושג. אדם עלול להיעלב, לסגת לעצמו, וכתוצאה מכך, עשויים להיות לו תסביכים רבים. זה נכון במיוחד לילדים.
