במהלך החיים, תחושת הבושה מבקרת כל אדם פעמים רבות. ואם אצל אנשים מסוימים התחושה הזו חולפת ונשכחת במהירות, אז אצל אחרים היא הופכת להיות אובססיבית ומעיקה. נוכחות מתמדת של תחושת בושה מונעת מאדם להתפתח באופן מלא, לבנות מערכות יחסים עם אנשים סביבו ואף לחיות חיים נורמליים. איזה תפקיד ממלאת בושה בנפש האדם?
כאשר אדם חש בושה מתמדת על מעשיו, מחשבותיו או מעשיו, מתרחשת תחליף אישיותי. לבושה תפקיד מכריע בתפיסה הפסיכולוגית של המציאות, ובכך האדם הופך לחסר ביטחון. אדם כזה לעיתים קרובות אינו יודע מה הוא באמת רוצה ואף תופס את רגשותיו בצורה לא מספקת.
חוסר היכולת להביע את רגשותיהם ורגשותיהם, שבגינם הוא "מתבייש באופן טבעי", מוביל לבידוד החברתי של האדם. אדם כזה אינו מסוגל ליצור קשרים עם העולם החיצון, הן בחייו האישיים והן בעבודה. תחושת הבושה לא יכולה להיות מוחצת ברגע אחד, בעיה פסיכולוגית כזו מובילה סיפור מילדות.
הורים, באמצעות תחושת בושה, שואפים להפוך את הילד לציית, מבלי להתחשב בתוצאות של חינוך כזה. האדם הקטן מתבייש בציונים והתנהגות גרועים, ואפילו במחלות שלהם, מכיוון שהרגיזו את הוריהם. עם הזמן תחושת הבושה הופכת להיות הכרחית ודי מוכרת לילד. הורים מחליפים את האהבה וההבנה שהם זקוקים להם בתחושת בושה מתמדת. הילד מתחיל לתפוס את אהבת ההורים רק דרך הפריזמה של הבשלה. אחרי הכל, מבוגרים מפסיקים לנזוף בתעלולים רק אחרי חרטה עגומה.
בחלוף הבגרות, תחושה זו נושאת אנרגיה הרסנית לאישיותו של האדם. תחושת הבושה מונעת מאדם להיות עצמו, כל גילויי חיים נדחים וממתחים ביקורת, מה שמוביל למבוי סתום. נפש האדם לתפקוד מלא דורשת כל רגשות, כולל בושה. תחושת בושה חולפת מגנה ותומכת בנפש האדם. זו הסיבה שקשה כל כך להיות בקו שבין בושה חד פעמית לקבוע.
על מנת לחיות בהרמוניה עם עצמו ועם המציאות הסובבת, אדם צריך להכיר ולתפוס נכון את כל תכונות הנפש שלו. מודעות להיבטים העיקריים של החיים, עבורם מתביישים, והעבודה הנכונה לחיסולם יסייעו להתפתח בצורה הרמונית ולהרגיש כחבר מן המניין בחברה.
