דיאלוג שכולל שניים, או דיון קבוצתי עם שלושה משתתפים או יותר, מבוסס על היכולת לשאול שאלות ועל היכולת לענות עליהן בצורה מיומנת. אם אתה יכול לענות על מגוון שאלות בצורה נכונה, במהירות ובביטחון, אתה לא רק איש שיחה טוב, אלא אתה יכול גם להגיש מועמדות למספר תפקידים חברתיים.
הוראות
שלב 1
השאלות הן משני סוגים - סגורות ופתוחות. שאלות פתוחות משמשות בנאום בעל פה ובשאלונים ובשאלונים בכתב. דוגמה לשאלה כזו: "על מה התחביבים שלך?" שאלות פתוחות נענות בכל צורה שהיא.
שלב 2
שאלה סגורה כוללת בחירה באחת או יותר מתשובות מבין המוצעות. בנאום בעל פה הם כמעט אינם בשימוש, אך לעיתים קרובות יש להיתקל בהם בעת מילוי ניירות רשמיים. דוגמה: “מה התחביבים שלך? - מוזיקה; ב) מנוחה פעילה; ג) קולנוע ואנימציה; ד) ספרות. יכול להיות שיש גם סוג מעורב של שאלה, כאשר מציעים לך תשובות מוכנות ובנוסף, ניתן להשלים אותן עם הגרסה שלך.
שלב 3
כשאתה עונה על שאלה, נסה להבין מה בדיוק בן השיח רוצה לשמוע ממך. לכן, שימו לב לכינויי חקירה, איתם מתחילות שאלות לעיתים קרובות. אם שואלים אותך איפה בילית את הערב, אז התשובה ההגיונית תהיה על מקום השהות, ולא על היגיון מי ליווה אותך וכן הלאה.
שלב 4
כשעונים לשאלה, לא תמיד כדאי לרוץ קדימה ולומר שעדיין לא נשאלת. טעות זו נעשית לעיתים קרובות על ידי סטודנטים בבחינה, ומתחילים לדבר על אירועים ועובדות נוספים. מידע כזה מאפשר לשיח להתחיל את השיחה לכיוון שאולי לא תהיה מוכן אליו. עם זאת, ניתן להשתמש בתכונה זו בכוונה. במקרה שאתה מוכשר לנושא הנדון, אל תהסס לכוון אותו עם תשובותיך לכיוון הנוח לך.
שלב 5
בכל שאלה שגויה, יש לך את הזכות לצחוק אותה, או לומר ישירות לשיח שאתה לא מתכוון לענות עליה. נכון, עובדים במקצועות ציבוריים (פוליטיקאים, שחקנים, עיתונאי טלוויזיה וכדומה) בדרך זו או אחרת ייאלצו לתת תשובות (או ליצור מראה של תשובות) לשאלות מסוג זה. העיקר הוא להיות מסוגל להבחין בגבול בין תחומי החיים המקצועיים והאישיים.
