אפילו לאדם הנדיב ביותר יש יצר בעלות. לדוגמא, אם דבר כלשהו יקר מדי עבורו (קיבל אותו בעבודה קשה, מזכרת מאדם אהוב וכו '), הוא לעולם לא ימסור אותו! וזה בכלל לא אינדיקטור לתאוות בצע, אלא התנהגות טבעית וסבירה לחלוטין. אבל מה אם האינסטינקט הזה חזק מדי? איך אתה צריך לנהוג כדי להתגבר על תאוות בצע?
הוראות
שלב 1
ראשית כל, למד להבחין בבירור בין המושגים "בצע" ו"חסכנות ". אין שום דבר פסול בחסכנות סבירה. בסופו של דבר, אפילו פליושקין הבלתי נשכח לא הפך מיד לקמצן משתולל! במשך זמן רב, על פי ההבהרה המתאימה של גוגול, הוא היה פשוט "קמצן בחוכמה", והתנהגותו לא גרמה לתלונות כלשהן.
שלב 2
למדו להיות גם "קמצנים בחוכמה". פירוש הדבר: לבזבז כסף ולסלק את רכושך בצורה נבונה, בחוכמה, להימנע מפסולת ובזבוז מיותרים, אך לא לשקוע בתאוות בצע קטנה. בקיצור, התנהג כמו אדם סביר וחסכוני.
שלב 3
זכרו, דברים הם רק דברים. אם מבקשים ממך קצת זוטות, בהחלט אפשרי להיפרד ממנו. ההפסד הוא קטן, אבל אתה יכול להביא שמחה גדולה לאדם! אבל, כמובן, לכל דבר צריך להיות מידה, ואתה יכול לסרב עם מצפון נקי אם זה מגיע לפריט יקר, וזה יכול להיות יקר לך גם במובן החומרי וגם ברוחניות, למשל, אם זה זיכרון של מישהו או על משהו. רק נסה להפוך את הסירוב לטקטטי, ולא פוגע.
שלב 4
אם אתה בדרך כלל חושב: "לקנות, או לא לקנות?" תהסס זמן רב וכואב, לפעמים אתה יכול לסטות מכלל זה. אמור לעצמך: "בכל מקרה אתה לא יכול לחסוך את כל הכסף!" וקנו את הפריט שאתם אוהבים. זה, אגב, מניעה מצוינת נגד תאוות בצע.
שלב 5
נסה להרגיל לתת מתנות לאנשים שאתה אוהב לפחות מדי פעם. גם אם יהיו אלה המזכרות הכי פשוטות, הכי זולות, גלויות יפות עם תמונות. לא הכמות חשובה, אלא עצם המתנה. הרי אותו פליושקין, משוגע לחלוטין מחמדנות, מעדיף לחנוק את עצמו מאשר לעשות זאת! ואתה תהיה מרוצה, והאנשים שקיבלו ממך סימני תשומת לב אלה.
שלב 6
הזכר לעצמך את האמת העצובה, אך הבלתי ניתנת לשינוי: כל בני האדם הם בני תמותה, ואתה לא יכול לקחת איתך עושר לעולם הבא. מעטים האנשים שרוצים להיזכר כפתור חסר נשמה!
