קלפטומניה היא הפרעה פסיכולוגית המתבטאת ברצון המתמיד לנכס משהו השייך לאדם אחר, במילים אחרות, לגנוב. יתר על כן, למושא הגניבה לרוב אין ערך מהותי, אך לעיתים לא ניתן להתגבר על הרצון להכניס את הפריט שאוהב לכיס.
זה אולי נשמע מוזר, כמעט לא יאומן, אך לרוב קלפטומניה מתפתחת אצל אנשים החיים בשגשוג ורווחה, ובעיקר אצל נשים. ישנן מספר סיבות לכך והן "צומחות", כפי שקורה בדרך כלל בפסיכולוגיה קלינית, מילדות. לילדים, כמו לאלומות, יש נטייה לחקור דברים שאינם מוכרים ומושכים אותם, אך לעיתים, כשהם מפלרטטים, הם שוכחים לשים אותם במקום או לחזור לבעלים. עם הזמן, אם אתה לא מעיר הערות, שכחה כזו יכולה להפוך להרגל או, אם לא נענש, הילד יתחיל לקחת משהו בלי לשאול, כבר במכוון. עם הזמן זה הופך לסוג של בידור שקשה לוותר עליו גם עם הגיל. כמו כן, רוב הפעוטות, במיוחד בנות, אוהבים להפנות תשומת לב לעצמם. אם הורים לא נותנים תשומת לב, המשמעות היא שצריך לעשות משהו כדי לקבל את זה באופן מלאכותי, גם אם מדובר בנזיפה או עונש. לעתים קרובות זה המקרה במשפחות עשירות, שבהן, בגלל עבודה שמביאה כסף, למבוגרים אין זמן לבעיות הפסיכולוגיות של צאצאיהם. זה קורה גם בצורה אחרת: המשפחה לא מצליחה מאוד, והילד אוסף את כל מה שרע ליום גשום. בבגרותו, לאדם יש הכנסה טובה, וההרגל של הילדים להצטייד בהכל נשאר. כך או כך, יצר הקלפטומני גובר על קול התבונה ומתבטא בצורה של אובססיה. למרבה הצער, למרות שקלפטומניה מכונה מחלה, אין לה שיטות טיפול תרופתיות, ופסיכותרפיסטים נאבקים בה. טיפול ארוך טווח עוזר רק באופן חלקי ובתנאי שהאדם עצמו רוצה בכנות להיפטר מהתמכרותו. הסוג היחיד של הפרעה זו שניתן לרפא לחלוטין הוא מה שמכונה "קלפטומניה רגילה", כאשר המטופל גונב לא במודע, אלא כאילו מתוך הרגל.
