על פי הסטטיסטיקה, שליש מהמתבגרים ורבע מהמבוגרים חושבים על התאבדות. ישנם מספר סימנים המצביעים על כך שאדם חווה נטיות אובדניות.
רצון להיות לבד. זה קורה שאדם אוהב לתקשר, מנהל אורח חיים פעיל, נכנס לספורט וליצירתיות. בואו נגיד, הוא נציג בולט של מוחצנים. אבל אחרי זמן מה זה משתנה מאוד. היא נסוגה לתוך עצמה, לא רוצה לראות חברים, לא מבקשת לתקשר עם קרובי משפחה. אולי קרה משהו מאוד לא נעים בחייו, ועכשיו הוא רוצה פרטיות. אם אתה מבחין בכך עם אדם מוכר, שוחח עם קרוביו כדי למנוע צרות גדולות.
דיכאון ממושך. במקרה זה, אדם מבלה כמעט כל הזמן לבד עם עצמו. הוא לא רוצה לתקשר עם אנשים, לא עוזב את החדר, לא עונה לשיחות. יחד עם זאת, אדם אינו עסוק בעניינים חשובים, הוא פשוט יושב בשקט ומביט בנקודה אחת, מחשבותיו מלאות בשליליות. היעדרות תמידית מפחיתה את הביצועים האקדמיים ואת התפוקה בעבודה.
הומור על המוות. אדם יכול להמשיך לנהל חיים פעילים, לתקשר עם חברים, ללמוד, לעבוד. עם זאת, חוש ההומור שלו משתנה באופן דרמטי. הוא מתחיל לדבר ולהתבדח הרבה על המוות. אם זה קורה פעם אחת, זה בסדר. כאשר אדם מתקשר כל הזמן על נושאים כאלה, הגיע הזמן להזעיק את האזעקה.
מראה חיצוני. אם ילדה תמיד שמרה על עצמה, התלבשה בצורה מסודרת, עיצבה את שערה, וכעת שוכחת לשטוף את שיערה ולנקות את נעליה, זה סימן שהיא נמצאת בדיכאון ממושך, מה שעלול לגרום למחשבות אובדניות.
תלות. אם אדם מתעלל באלכוהול, מעשן הרבה, משתמש בסמים, אז הוא לא יכול להתמודד עם מחשבותיו ומנסה לברוח מהמציאות ולא לפתור בעיות רציניות.
חסד לאחר תוקפנות. כשאדם מתפרק על יקיריו ואחרים, ולאחר זמן מה מפתיע את כולם בנדיבותו וברוגעו, אין לחשוב שהאדם הזה נרגע. לעומת זאת, מתן מתנות נדיבות והפגנת חסד לאחר התקף תוקפנות ניתן לראות כמחווה של פרידה לפני התאבדות.
ברגע זה אינך יכול להשאיר את האדם לבדו, עדיף לפנות לפסיכולוג לעזרה.
