העולם רגיל לחיות במהירות גבוהה: נבנים אמצעי תחבורה מהירים יותר ויותר, מתקיימת תקשורת מהירה, גם הפעילות האנושית מואצת. כאילו יש כבר כמה שעות ביום, כאילו אין זמן פשוט לעצור וליהנות מהחיים. אנשים איטיים ננזפים בבוז, דוחפים אותם, מלמדים אותם מילדות לגזע הזה.
ההתקדמות הטכנולוגית, שהחלה במאות ה -19 וה -20, הביאה כעת לכך שהכל מסביב מתחדש מהר מדי. גאדג'טים שיצאו לאחרונה ממש מיושנים לנגד עינינו, יותר ויותר מחשבים, מכוניות ומכשירים מודרניים ומהירים יותר. חברת הצריכה וההתקדמות הטכנולוגית גורמים לאנשים להסתבך במרוץ זה, וכעת ההערכה העצמית של האדם תלויה לרוב בגאדג'ט מודרני יותר בכיסו. ביצוע רכישות מתמדות והחלפת הישן בחדש גורם לחברות לעדכן את מבחרן בקצב מהיר, ואנשים ממהרים להרוויח כמה שיותר כסף עבור הרכישה הבאה.
העבודה של חברות
מכאן הסיבה השנייה למהר בחיים: במרדף אחר רווחים מהירים, חברות מעודדות את עבודתם של אנשי עסקים מלאי חיים שמסתדרים במהירות עם עסקים, מבצעים עסקאות, מדברים וחושבים במהירות. הם חייכנים, הרפתקנים, פעילים ומהירים מאוד. מודל התנהגות זה הופך למופת עבור כל העובדים האחרים, אנשים כאלה מקודמים ומעודדים במהירות. מטבע הדברים, זהו דפוס ההתנהגות אותו מעוניינים המעסיקים והכפופים. מי אוהב לשמור על שקט שבשתיקה בעבודה שלוקח הרבה זמן להתמודד עם מסמכים ועובד לאט? ברוב המכריע של החברות המודרניות התנהגות זו אינה מקובלת.
מעגל הקסמים של החיפזון
האדם המודרני מבלה זמן רב בעבודתו, והאפשרויות של העיר הגדולה מספקות לו פיתויים רבים. אדם כזה רוצה לא רק לעבוד כל היום, אלא שיהיה לו זמן וליהנות בערב. גם מכאן נלקח הרגל למהר: לעבור מהר יותר מהעבודה ברחבי העיר כולה, למצוא במהירות בידור או לבצע מחדש דברים בבית, לאכול ארוחה מהירה, ובבוקר, בלי זמן אחרי התכנסות בלילה, לטוס במהירות למשרד. כמעט בלתי אפשרי לפרוץ ממעגל כזה, במיוחד אם אורח החיים הזה כבר הפך להיות מקובל. זה כרוך לא רק בגודל הערים המודרניות, בהן מושקע זמן עצום בנסיעה הביתה מהעבודה, אלא גם בבעיה של חלוקת זמן ירודה על ידי רוב האוכלוסייה.
מצב דומה מעודד גם היסטריה המונית בסגנון "החיים קצרים, מהרו לחיות!" אך למעשה, אי אפשר לחיות בעומס מתמיד, זהו מצב לא טבעי לטבע ולאדם. לכן, מודעות אמיתית לכל רגע בחיים לא תבוא במחשבות כיצד להספיק לעשות הכל, אלא בשלווה ובשלווה, לבד עם עצמך או עם יקיריהם.
