ישנם שלושה חושים: קורבן, מושיע ותוקפן. בעזרתם תוכלו להבין את משולש החיים של מערכות יחסים.
קורבן הוא אדם שמרגיש חסר אונים, מותש, רצון לציית למישהו, חוסר הבנה של המתרחש, חוסר אונים ותחושת חוסר מגינות.
תוקפן הוא אדם הבטוח בעצמו וביכולותיו, הוא מחפש כל העת צדק, הרצון להעניש מישהו טמון, כמו גם כיצד להשפיע על הקורבן והמושיע.
המושיע הוא אדם שרוצה לעזור כל הזמן, בעל רגשות ביטחון ורחמים.
מכאן אנו יכולים להסיק כי על התפקיד הראשון לסבול בריונות. התפקיד השני מעניש, והשלישי מנסה להציל את המשתתפים. צריך גם להבין שבעוד שהוא נמצא בדמות גיאומטרית כזו, הפרט בכל מקרה יבצע את כל הפונקציות. כל זה יכול להימשך זמן בלתי מוגבל ואין לו תלות בחברים עצמם.
לדוגמא, בן הזוג כבר לא יכול לסבול, למכור לאלכוהול כבר אין שום רצון לשתות, והרופא לא רוצה להונות את המשפחה, וזה דרך נוחה לצאת מהמצב. הכל קל ופשוט. אבל הכל יהיה תלוי בתוצאה. יש צורך שלפחות אחד מהמשתתפים עזב את המשולש, אחרת כולם יכולים למלא את תפקידיהם ללא הגבלת זמן.
האם אפשר לעזוב את המשולש? ראשית עליכם להבין בתפקיד מי נרשמה הכניסה. יש מושג של "היפוך תפקידים". לדוגמא, תוקפן נתפס כמורה, מושיע הוא עוזר ובן זוג, וקורבן הוא תלמיד. אם אדם נוטה להאמין שהוא נכנס למשולש בתפקיד מושיע, כדאי להיפטר ממחשבות שמאלצות אותו לפעול באצילות ביחס לקורבן. במקרה זה יינתן סיוע לקורבן, אך ללא תוצאות. לאחר מכן, הפרט חסר ההגנה יתחיל להבין שניתן ללמוד זאת לבד.
תמיד יש רצון לעזור למישהו, וזה נחשב לפיתוי, זה הסובל שנחשב למפתה. אך יחד עם זאת, אדם הופך למפתה או מסית ביחס לקורבן, לו הוא רוצה לעזור. לכן כדאי לתת הזדמנות לעשות משהו בעצמך. אולי בפעם הראשונה שהוא יטעה, אבל אלה יהיו הטעויות שלו, מהן יוסקו מסקנות. בעתיד לא תהיה שום סיבה לביזיון, ובמקרה זה הקורבן עלול להפוך לתוקפן.
