"אל תוותרו על הארנק והכלא שלכם", אומרת החוכמה העממית. אדם שהיה במקומות לא כל כך רחוקים לעולם לא יהיה אותו דבר שוב. אווירת הכלא משאירה חותם מסוים על האישיות של כל תושביו.
איך משנה כלא אסיר?
הימצאות בכלא משנה באופן קיצוני את הפסיכולוגיה, האופי ותפיסת העולם של האדם. שינויים אלה לרוב אינם לטובה, גם אם האדם מתחזק מבחינה מוסרית. כלאה עלילית יכולה, באופן כללי, להיות מטורפת. לאחר חמש שנות מאסר מתרחשים שינויים בלתי הפיכים בנפש, האינדיבידואליות של האישיות הולכת לאיבוד, האדם לוקח עמדות בכלא לעצמו, ועמדות אלה יושבות בחוזקה מאוד.
לרוב העבריינים החוזרים יש צורך לא מודע להיתפס כדי לחזור לכלא. בטבע זה יוצא דופן מבחינתם, משתנה, לא ברור איך להתנהג ואיפה להמשיך הלאה. אולי מעמד וסמכות מסוימים הושגו בכלא, שניתנו בקושי. בחופש, מעמד זה לא אומר כלום, החברה מטילה את הסטיגמה של נידון לשעבר. כלפי חוץ, אנשים שהיו בכלא משתנים גם הם: לעתים קרובות יש להם מבט קר ודוקרני, רבים חוזרים עם שיניים דפוקות ואיברים פנימיים שבורים.
שינויים פסיכולוגיים בצוות הכלא
עובדי התיקון גם הם בעלי מום נפשי. ראוי לציון הניסוי המפורסם בכלא סטנפורד, שנערך על ידי פסיכולוגים אמריקאים בשנות השבעים של המאה הקודמת. בכלא מותנה, שהוקם במסדרון האוניברסיטה, מילאו מתנדבים את תפקידם של אסירים וסוהרים. הם קלטו במהירות את תפקידיהם, וכבר ביום השני לניסוי החלו סכסוכים מסוכנים בין האסירים והסוהרים. שליש מהשומרים הראו נטיות סדיסטיות. בגלל הזעזוע החזק ביותר, היה צורך להוציא שני אסירים מהניסוי מבעוד מועד; רבים פיתחו מצוקה רגשית. הניסוי הסתיים מבעוד מועד. ניסוי זה הוכיח כי המצב משפיע על האדם הרבה יותר מאשר עמדותיו האישיות וגידולו.
שומרי בתי הסוהר הופכים במהירות לגסות רוח, קשוחים, שתלטניים, ובו בזמן חווים מתח פסיכולוגי אדיר ומתח עצבי.
עובדי התיקון נוהגים לאמץ הרגלי אסירים: ז'רגון, העדפות מוזיקליות. הם מאבדים יוזמה, מאבדים את יכולתם להזדהות, מגבירים עצבנות, קונפליקט, קשתיות. הצורה הקיצונית של עיוות נפשי שכזה היא תקיפה, עלבונות, גסות רוח, סדיזם של סוהרים.
