הוא האמין שבזוגיות, בן זוג אחד תמיד אוהב יותר מהשני, שהאחד אוהב בכנות, והשני רק מרשה לעצמו להיות נאהב. אז איזו עמדה עדיפה לאישה לנקוט במערכת יחסים עם גבר - לאהוב או להיות נאהב?
בחירת התפקיד - לאהוב או להיות נאהב - תלויה באופי האישה. הוא האמין שנשים הן חושניות יותר, עדינות ונותנות את עצמן ללא עקבות לטובת אנשים אחרים. זה לרוב המקרה ביחסים עם גבר, ואז בנישואין: אישה פוגשת גבר, מתאהבת, מעוררת עניין בבן זוג ומעתה מוכנה להיות רק איתו. יחד עם זאת, למען האהבה, היא יכולה לעשות הכל, להגשים כל רצון של גבר הצעיר, לסבול בענווה את גחמותיו ומשאלותיו.
יש גם מצב הפוך, כאשר אישה מאפשרת רק לגבר צעיר לטפל בעצמה, לתת מתנות ופרחים, לקחת אותה לטיולים. בן זוגה כל כך נתפס ביופיה, בחוזק האופי ובקסמה שהוא מתאהב בלי זיכרון, ורוצה רק דבר אחד: שמושא אהבתו ישים אליו לב.
באיזה צד לבחור?
אף אחת מהעמדות הללו אינן אידיאליות במערכות יחסים, אך כל אחת מהן אפשרית בחיים האמיתיים. בחירת המיקום תלויה בדמויות של שני בני הזוג. אם אישה רגילה לתת יותר לאנשים אחרים, לדאוג כל הזמן למישהו, ככל הנראה, בשבילה, עמדת האהבה תהיה רצויה יותר. בהחלט ייתכן שבאופן לא מודע היא תבחר לעצמה בן / בת זוג שהיא יכולה להעריץ, או שהיא יכולה לדאוג לו, ותקבל בתמורה סוג של אישור לעשות זאת.
זוג כזה יכול להראות הרמוני למדי אם גם האישה וגם בן זוגה יקבלו בדיוק את מה שהם צריכים במערכת היחסים. בסופו של דבר, אהבה היא הצורה הגבוהה ביותר של אהדה וחיבה, היא נותנת כל כך הרבה שאנשים שרק יודעים לקבל אהבה לעולם לא ירגישו אותה.
עם זאת, אם בחורה רגילה לקחת יותר ממערכות יחסים מאשר להשקיע בהן, עמדתה של זו שרק מרשה לעצמה להיות נאהבת תהיה נוחה יותר עבורה. זהו גם תפקיד שכיח למדי עבור נשים במערכות יחסים. לשם כך, ילדה, ככלל, חייבת להיות בעלת אופי חזק למדי, להיות בעלת הבנה מעולה של גברים ולהיות בטוחה ביופייה ובמיניותה.
האידיאל אפשרי
מערכות היחסים נעשות הכי נוחות כששני הקצוות הללו מוחלקים: גם הגבר וגם האישה מתחילים להביא משהו לאיחוד שלהם, ולא רק לקחת או לתת משהו לבן הזוג שלהם. מערכות יחסים כאלה נקראות הרמוניות, מכיוון שאי אפשר לתת אהבה במשך זמן רב בלי לקבל משהו בתמורה, כשם שאי אפשר לקבל רגשות לאורך זמן מבלי לחוות רגשות הדדיים.
