האם לפרפקציוניסטים יש חיים טובים? במבט ראשון, כן. לעיתים קרובות מדובר באנשים מצליחים ועשירים מאוד. את המסירות שלהם למצויינות, תשומת לב לפרטים ואורח חיים מסודר אפשר רק להעריץ. אנשים כאלה מציבים את הרף גבוה ולעיתים משיגים תוצאות מדהימות. ישנם פרפקציוניסטים רבים בקרב אנשים מפורסמים. לדוגמא, סטיב ג'ובס הוא ממייסדי אפל, הפילוסוף הגרמני ניטשה, דיווה הפופ מדונה ושחקנים רבים אחרים, מדענים וספורטאים. חייהם קשורים כל הזמן עם הגדרת יעדים גבוהים והשגתם. הפעילות שלהם נמצאת בבדיקה ציבורית צמודה.
עם זאת, אנו רואים רק את המרכיב החיצוני של ההצלחה של אנשים אלה. ומה יש שם, בצד השני, שאנחנו לא רואים? למרבה הצער, המציאות היא שלעתים קרובות הם לבד עם עצמם אומללים, בודדים, סובלים מדיכאון, נדודי שינה וחווים באופן קבוע תחושת חרדה.
האם פרפקציוניזם הוא תכונת אופי או שמדובר בהפרעה נפשית? אולי כך וכך. יש חוקרים שמחלקים את זה ל:
- בריא (חיובי) - כאשר אדם מציב יעדים שאפתניים, אך בר השגה, מסוגל ליישם אותם כראוי. לא הולך לקיצוניות, לביקורת עצמית מוגזמת והרסנית. והכי חשוב, הוא מרגיש סיפוק מפירות העבודה שנעשתה.
- הרסני (שלילי) - כשאדם מעלה את הרף כך שהישגו יהפוך לבלתי אפשרי. בהתאם, כל תוצאה נתפסת כאידיאלית והאדם חווה אכזבה עמוקה, ובהמשך מחכים לו נוירוזה ודיכאון.
הגבול בין חתירה בריאה לכואבת לשלמות הוא שביר מאוד וכל דחף פסיכולוגי יכול להשמיד אותו. כדי להבין את מהותה של תופעה זו, עליך להבין את מקורותיה. הוא האמין כי נטייה גנטית עשויה להיות הסיבה. עם זאת, מדענים טרם הוכיחו זאת. אף על פי כן, גם אם אנו מניחים שאנשים מסוימים נוטים לפרפקציוניזם מגיל לידה, פסיכולוגים קבעו אילו גורמים חברתיים משפיעים על התפתחותו.
פרפקציוניזם של מבוגרים מתחיל, כמובן, בילדות. כלומר - במשפחה, באופן שבו מערכת היחסים בין הורים לילדים מתפתחת.
אם ההורים:
1. קבעו כללים קפדניים מדי שיש להקפיד עליהם. הגדירו בבירור את גבולות ההתנהגות "הנכונה" וה"לא נכונה ".
2. הציבו דרישות מוגזמות כלפי הילד, אותן הוא אינו מסוגל למלא.
3. צפו ליותר ובקרו על כך שלא עמדו בציפיותיהם. הם לא מקבלים ואף דוחים את הילד בגלל טעויות.
4. להפגין אהבה רק להשגה ולהגשמה מושלמת של משהו.
5. השוואה עם ילדים אחרים אינה לטובת שלהם.
6. הם נשלטים היטב.
שילד כזה זקוק כל הזמן לאישורם של אחרים. הוא צומח בביקורת עצמית עד כאב וכל טעות מובילה לתחושות חזקות. הוא נושא עמו את כל התכונות הללו לבגרות, אפילו לא תמיד מבין שהם מונעים ממנו להרגיש את עצמו אדם מאושר ומספיק לעצמו.
