סוציומטריה חוקרת את האינדיקטורים הכמותיים של יחסים בין אישיים ומספקת נתונים מעניינים מאוד על היחסים בקבוצה. מייסד שיטה זו הוא ג'ייקוב מורנו.
כדי לזהות העדפות בקבוצה, עליך לשאול שתי שאלות לפחות: "עם מי מהקבוצה שלך, מהכיתה, מהצוות שלך היית רוצה להיות ביחד כל הזמן (בעבודה, בלימוד)?" והשאלה השנייה: "עם מי מהקבוצה, הכיתה והצוות שלך לא היית רוצה להיות כל הזמן ביחד (בעבודה, בלימוד)?"
בהתבסס על שאלות אלה, המוצגות בפני כל חברי הצוות שהוקם, ניתן לשפוט מי המוביל בהיררכיה ומי הוא הזר וכו '. לעתים קרובות שתי שאלות נוספות מתווספות לשאלות אלה: "את מי מהצוות שלך היית מזמין ליום ההולדת שלך?" והשאלה השנייה: "את מי מהצוות שלך לא היית מזמין ליום ההולדת שלך?"
אם צמד השאלות הראשון מעריך את ההעדפה בתחום יחסי העבודה, אז הזוג השני מאפשר לך להעריך העדפות אישיות בצוות.
מה אנו מקבלים כתוצאה ממחקר שכזה? ראשית, לאחר עיבוד התוצאות, אנו מקבלים דיאגרמה בצורת מספר מעגלים קונצנטריים, המתארת את כל חברי הצוות בהתאם למספר ההעדפות שקיבלו. במרכז נמצאים אלו שקיבלו הכי הרבה בחירות, כלומר הפופולריים ביותר, ובקצוות נמצאים אלה שנדחו ביותר.
שנית, בנוסף למנהיגים, רשמיים ובלתי פורמליים, ניתן להבחין בין קבוצות של אלה שמתקשרים הכי מקרוב בקולקטיב נתון. בדרך כלל, בקבוצות גדולות (כיתות בית ספר, קבוצות מכונים) מובחנים כמה מיקרו-קבוצות של 3-5 אנשים. מכיוון שהמיקרו-קבוצות עצמן מתמקדות במנהיגיהן, קל לזהות את המאפיינים והכיוון המשותף של המיקרו-קבוצה אם אנו מכירים את המנהיג שלהן. זה יכול להיות שימושי בעבודה פסיכולוגית לתיקון גורמים שליליים של תקשורת בין אישית בצוות. גם גורמים חיצוניים וחברי הצוות הדחויים ביותר דורשים גישה נפרדת.
שלישית, תוכניות מודרניות לעיבוד נתונים סוציומטריים מאפשרות להעריך כמה מאפיינים של קבוצה בבת אחת. מדובר בלכידות, סכסוכים ואינדיקטורים אחרים של הקבוצה, באמצעותם ניתן להשוות קבוצות שונות ולחזות למשל הצלחה בתחרויות, כאשר התוצאה תלויה בקוהרנטיות הכוללת של הקבוצה.
