לעיתים קרובות אדם עובד ללא לאות, אינו חווה את הרגעים הקלים ביותר בחיים, וכתוצאה מכך משיג הצלחה משמעותית, אך משהו לא הולך כשורה, יש איזו תחושה של חוסר יציבות. העניין הוא שאדם מייחס את כל היתרונות רק לעצמו, וזה לא נכון. כל אחד מאיתנו צריך ללמוד להיות אסיר תודה.
הוראות
שלב 1
ראשית, הבן כי כל מה שאתה נותן לעולם, כל הכרת התודה שלך, בצורה של אנרגיה חיובית, יחזור אליך. ככל שתצליחו להודות יותר כך תהיו מאושרים יותר. זו חשבון פשוט, לזהות אותו ולבסוף להתחיל להשתמש בו.
שלב 2
תחשוב על כל אלה שדרך זו או אחרת תרמו להצלחתך. אולי במבט ראשון, התרומה לגורלך תיראה חסרת משמעות, אבל למעשה הכל חשוב מאוד: כל מילה טובה, רצון לעזור או חיוך של מישהו. אמור תודה לכולם, באופן אישי או בשקט.
שלב 3
לאחר שהשגת הצלחה, לעולם אל תשכח שיש עדיין אומללות, מחלות, אבטלה בעולם. זה יאפשר לך לא רק לאבד את הראש מהצלחה, אלא גם להעריך אותם באמת. רק על ידי הישארות מודעת והרגשת המציאות בכל רגע ורגע, אפשר להיות אסירי תודה.
שלב 4
נסו להסתכל על כל הפעולות השליליות של האנשים סביבכם מהצד השני, היו יצירתיים יותר בהערכתכם. לדוגמא, בגידה היא בהחלט צרה שלקחה לך הרבה אנרגיה לסבול. אבל, אולי, אחרי זה שקלת מחדש כמה מהערכים שלך, עמדות החיים שלך, וכתוצאה מכך השגת משהו. לא רק הצלחות, אלא גם הפסדים מביאים לנו חוויה חיובית, ואנחנו מחויבים להיות אסירי תודה לכך.
שלב 5
צפו בנאום ובמחשבותיכם, כל זה קובע את מעשיכם ובאופן כללי כיצד אתם מסתכלים על העולם. נסו לחשוב ולדבר בשלילה, לגנות ולקלל כמה שפחות. זה יהיה נכון יותר אם תשים לב לטוב שמקיף אותך.
שלב 6
סקירה קבועה של הימים שחיו עוזרת להעריך את כל המשמעותיים והחשובים שנעשו על ידך ואלה הסובבים. תוכלו לנתח את היום בו חייתם כל ערב או כל שבוע, לבחור את המונחים בעצמכם. העיקר הוא שאף אירוע חיובי אחד בחיים שלך ולא מעשה אנושי מסוג אחד חולפים על פני תודתך.
שלב 7
על מנת לזכור את כל מה שחיובי בחייך, שמור יומן הכרת תודה. כתוב שם את כל הרגעים והמחשבות המוצלחים שלך, כמו גם את שמות האנשים שהצליחו להניע אותך לעשות משהו חשוב או עזרו לך במשהו. אמנם השיטה היא רציונאלית, אך באופן זה תמיד תדעו למי להודות ועל מה. כמו כן, בתקופות של כישלון, אתה יכול לקרוא מחדש את היומן שלך ולהיטען באנרגיה חיובית, ולהרגיש בפועל כיצד הכרת התודה שלך ממלאת אותך בכוח ובביטחון בעתיד.
