למבוגר יש במזוודות חייו את החוויה של טעויות. מה יחשבו הילדים כשיגלו אילו דברים טיפשים הוריהם עשו? זה מפחיד רבים.
היחס לזיכרונות הטיפשות שנוצרו, מצבים מגוחכים וחישובים מוטעים אצל כל אדם גורם לרגשות מיוחדים. מישהו לא אוהב את העבר, בו הוא הופיע לא בצורה הטובה ביותר שלו, מישהו מחפש את האשמים, ומישהו הופך סיפורים כאלה לסיבה לצחוק, או אפילו להתגאות בחוויה העשירה שלהם. הדעות יכולות להשתנות באופן דרמטי ברגע שמדובר בצורך לספר על העבר לילדיכם.
כל ההורים רוצים שהיחסים בינם לבין יורשיהם יהיו מושלמים. לפיכך, אמונות של עצמך, שאינן חופפות את התקן המקובל, צריכות להיות מתוקנות. פעוטות צריכים להשיג את המיטב, כולל האבא והאמא הטובים ביותר. לעיתים קרובות, במרדף אחר דימויים אלה, אדם מאבד את מראהו האמיתי, שילדו זקוק לו כל כך.
הסתר שגיאות
זה טבעי להיות גיבור על הילדים שלך. חוסר וודאות ביכולותיהם מציע לאנשים מסוימים רעיון רע - ליצור באופן מלאכותי בעיני ילד דימוי של אדם שאינו מתקיים. ואז האומללים האלה מתייסרים מפחד החשיפה. ואכן, יכול לקרות שהצופה הראשי של הופעתם יבחין בחוסר כלשהו בדמות הראשית ויתאכזב ממנו.
האם הפחדים הזעירים של רמאי מבוגר דומים לעולם האימה בו שוכן ילדם? הילד מתבונן בחייהם של אנשים ללא דופי, אך הוא עצמו עושה מעת לעת טעויות. תחושת הנחיתות שלו רודפת אותו ללא הרף. מטבע הדברים תוכלו לבקש עצות מהאליל שלכם, אך אותו אדם מעולם לא היה במצבים כאלה, הוא לא יבין, יגנה, פשוט חבל להודות שאי אפשר לעמוד בתקן המשפחתי.
טעויות בולטות
שני סוגים של אנשים, מונחים ממניעים שונים לחלוטין, יכולים לספר ללא לאות לילדים על טיפשות מושלמת:
- הורים נגד גיבורים שחוששים שהילד יחזור על דרכם העצובה. הם לא מבינים שהילד הוא גם חלק מחייהם המכוערים, וייתכן שיש לו דעה הפוכה לחלוטין לגבי המציאות שמסביב.
- הורים הם גיבורים שלא חוששים שהילד הוא העותק המלא שלהם. הם מציירים דרך לתינוק מראש עם שפע של צרות ומעשים רעים. כשילד גדל, הוא אולי לא מגלה עניין בהרפתקאות כאלה, אבל בילדותו הוא ינסה לעשות את כל מה שזקניו דורשים ממנו. ישנם אנטי גיבורים שאינם מבצעים התקפת מידע ממוקדת על ילדים, אלא חולקים זיכרונות עם חבריהם בנוכחותם.
שני סוגי ההורים מסתכנים בהפיכתם של תמהונים בלתי מובנים לחלוטין בעיני ילדיהם שלהם. תוכנית הפעולות המוטלת ברגע מסוים תתחיל להכביד על האדם הגדל. הוא לא רק יסרב לה, אלא יתחיל למחות ויבצע סדרה של מעשים מטופשים המנוגדים להוראות בני המשפחה המבוגרים.
מדברים על טעויות
כל הדוגמאות להורות שגויה שתוארו לעיל נוצרות על ידי יחס שגוי לדיאלוג עם הילד. מבוגר מכחיש את עצמו כאדם על מנת שצאצאיו יתפעל ממשהו מלאכותי. האם מי שבמקום אבא ואמא יש לו דמויות מדפי הספרים המוסרי, ישמח? לא, מכיוון שלבידוד יש השפעה שלילית על הנפש המתפתחת, ותמונות מדומות לעולם לא יהיו אנשים קרובים לתינוק.
כך או אחרת, אדם מזכיר את טעויותיו. אין צורך להתבייש בזה. ברגע שהפרקים הללו מפסיקים לגרום לתגובה רגשית חריפה אצל מבוגר, הוא יפסיק להציג אותם כמין ערך מיסטי שיש להסתיר או להפגין בכל פינה.ככלל, מדברים ברוגע ביותר על חישובים מוטעים עם האנשים הקרובים ביותר. במעגל של אלה יש צורך לכלול את ילדיכם.
למה ילדים צריכים את זה
לילד הזכות להכיר את הוריו. עליו לדעת שהם עשו גם אבסורדים, לדעת איך הם קשורים לחוויה שלהם. זה יאפשר לו לתפוס בצורה רגועה יותר את הפגמים שלו ובמידת הצורך לבקש עצה מהזקנים. לפעמים לא תהיה בקשה ישירה לעזרה, יהיה חיקוי של האדם הקרוב ביותר שמצא דרך לצאת ממצב קשה.
נקודה חשובה מאוד היא הזכות לא לחשוף פרטים לא נעימים. אין להסיק מכל האמור לעיל כי להורים אין זכות לסרב לצייר פרקים לא סימפטיים בודדים מחייהם. הם פשוט לא צריכים להגיב לשאלות הילד בהכחשה רדיקלית שעשו טעויות כאלה. תנו לילד להבין שההורים לא מוכנים לדבר על משהו עכשיו. הוא עצמו צריך להיות באותה זכות ולבקש עצות רק כאשר הוא עצמו רוצה בכך.
