בחייו של כמעט כל אדם נוצרים משברים. לא תמיד הם קשורים לכמה אירועים טרגיים ודרמות אישיות. רק שהגיע הזמן להערכה מחודשת של הערכים ולשינוי אפשרי בנקודות הייחוס. אחד המשברים הללו מתרחש במשך כ- 30 שנה.
אתה צריך להכיר את האויב למראה
לרוב, בשנת השלושים לחייו (אצל חלק מעט קודם, אצל חלק קצת אחר כך), מתרחש שינוי סדרי עדיפויות בחייו של האדם. לדוגמא, גברים לעיתים קרובות עוזבים את עבודתם הישנה או משנים את תחום הפעילות שלהם לחלוטין.
נשים שכבר עברו משפחה וילדים יכולות להחליט להתגרש או להמר על קריירה. ואנשי קריירה, להפך, מתחילים לשים לב יותר לחיפוש אחר בן זוג קבוע לחיים, תוך מחשבה על הולדה.
באופן כללי, הרוב בגיל 30 מבקש לחזק את מעמדם כמבוגר מצליח, המסוגל לקחת אחריות על מעשיהם ומעשיהם. כמובן ששינוי כזה בציוני דרך מוביל לעיתים קרובות ללחץ, שכן לנסות את עצמך בתפקיד חדש אינו קל כמו שזה נראה במבט ראשון. אבל מצד שני, אני לא רוצה לחיות בדרך הישנה.
לכן פסיכולוגים כינו את תקופת החיים הזו כמשבר.
חומרת ההתנסות במשבר במשך 30 שנה שונה מאוד. חלקם אפילו נכנסים לדיכאון מכיוון שהם לא יודעים מה לעשות כדי לארגן מחדש את חייהם. אחרים פשוט נבהלים מהלא נודע, ומכאן התחושה המתמדת של חרדה, נדודי שינה וכל התוצאות הנובעות מכך. ומישהו, להיפך, מביט אל העתיד בביטחון ומתגבר על עצמו, ממשיך הלאה. כמה מהר אדם יוצא מהמשבר תלוי ביעילות המעשים וההחלטות שלו.
מדוע נשים חוות את המשבר 30 שנה בצורה חריפה יותר?
המין ההוגן הוא מטבעו הרבה יותר אמוציונלי מגברים, ולכן רוב צרות החיים גורמות אצלם סערת רגשות. בנוסף, הבעיה נעוצה בתפקוד הרבייה של הגוף.
לדברי רופאי נשים, אישה צריכה ללדת את בנה הראשון לפני גיל 35. להיכנס להריון בפעם הראשונה אחרי 35 וללדת עובר בריא יהיה הרבה יותר קשה.
למרות שאנשים רבים מעדיפים כיום ללדת ילדים בגיל מאוחר יותר (30-40 בערך). אף על פי כן, אנשים מבוגרים יכולים להתבדח במשהו כמו: "בימי נעורי, נשים לא נשואות בשנים כאלה נחשבו לעוזרות זקנות", כביכול רמזו לנכדתן או לכל צעיר אחר שהגיע הזמן להחליט ולהביא ילדים לעולם. ובעומק נשמתה, אישה עצמה מבינה זאת לחלוטין.
לא כולם מצליחים להגיב על זה ללא כאב מצד החברה ואחרים, כך שהמצב רק מחמיר. וכדי לצאת מהמשבר, לעיתים קרובות נדרשת עזרה של פסיכולוג.
