אדם שלמד להעריך את עצמו הוא בסך הכל הרבה יותר מצליח והרמוני. העניין הוא שאם אנו שופטים את עצמנו בצורה הוגנת, אנו מתייחסים לכל אחד ולכל הסובבים אותנו באותו אופן, וזהו רגע המפתח וסוד האושר.
הוראות
שלב 1
כדי ללמוד להעריך את עצמך, ראשית עליך לאהוב את עצמך. אבל לא עם האהבה האנוכית ההיא, אלא פשוט מתוך ההבנה שאתה לבד, אתה ייחודי וכל מה שאתה עושה עכשיו אתה עושה למען עצמך. כמובן, עדיין יש קרובי משפחה, יש חברים, אבל תודו קודם כל, אתם רגועים ומאושרים יותר כשהם מצליחים טוב. אהבה עצמית היא ערובה לאהבה לכל האחרים.
שלב 2
יש לך אלפי תוכניות, מעשים, רעיונות, ואתה שואף להשיג זאת בקרוב. ברגע שהגעת לאחד, המשך למשנהו וכן הלאה. תפסיק. תן לעצמך תודה מלאה על מה שכבר השגת. תיהנו מרגע הניצחון הקטן שלכם, טעמו את ארומת הניצחון. הרי לא בגלל זה הלכת כל כך הרבה זמן? אחרת, הרעיון העיקרי של הישג נעלם ומתחיל מרוץ חסר טעם.
שלב 3
כלל זה חל לא רק על דברים גדולים, אלא גם על לוח הזמנים היומי. אם אתה יודע לעבוד, אז למד לנוח. מעריך לא רק את הכישורים המקצועיים שלך, אלא גם את התחביבים שלך, את גופך, את יקיריך, את המרחב האישי שלך. כל זה צריך להיות בחיים שלך, והכל צריך לתת את הדעת. תמיד עדיף לעבוד אחרי הפסקה, אז למה לא לעשות טיול מיני באופניים בסוף השבוע ואז לערוך פיקניק עם חברים? אחרי הכל, מגיע לך, מעריך את עבודתך.
שלב 4
תפסיק להשוות את עצמך לכל אחד אחר. וזה לא משנה אם מושא ההשוואה עדיף עליכם במשהו או, להיפך, נחות. במקרה הראשון רק תתעצבן ותערער את עצמך לשווא, ובשני תיהיה גאה, וזה גם מאוד לא מועיל, מכיוון שזה מפסיק את ההתפתחות. להבין שלכל אחד יש את הייעוד הייחודי שלו ואת הדרך הייחודית שלו, אז למה להשוות אם לעולם לא תהיה הוא, והוא לעולם לא יהיה אתה.
שלב 5
אל תשב. זהו פן נוסף של זלזול אישי. זה קורה כאשר אדם אינו רואה או אינו רוצה לראות את יכולותיו וכישרונותיו הברורים, ובמקום לבזבז זמן על העניין, מוציא זאת לשווא. אנשים כאלה לא יכולים להעריך את עצמם ולשרוף את חייהם, פשוט מתעצלים ליצור משהו. אך יש צורך לצבור אומץ, ובעיקר, להתחיל סוף סוף להעריך את עצמך, ואז הכוחות הפנימיים הזמינים באדם יניעו את הדרך הנכונה בעצמם.
