כשאדם זקוק לנחמה, מישהו חייב לעזרתו. עצב וצער יכולים להיות בלתי נסבלים וכואבים עד כדי כך שהם משפיעים על הנפש, על הבריאות הגופנית והרגשית. הדבר החשוב ביותר הוא להבהיר לאדם שהוא לא לבד, שהוא נשמע, שאתה משתף אותו בצערו ובסבלו.
הוראות
שלב 1
להקשיב. אדם מתאבל ועצוב, לעיתים, זקוק רק למישהו בקרבת מקום, שישתוק, יקשיב לו, רק מהנהן לאחור ויחזיק את ידו. ודא שאתה מסתכל לו בעיניים בזמן שאתה מקשיב. התמקדו בזה.
שלב 2
מתמוסס באדם כדי לנסות לחלוק את צרתו. לאדם שאינו מנחם אין את הכוח הנפשי להקשיב לסבל שלך או לחוויות העצובות שלך עוד יותר. לרוב, הוא שקוע בעצמו, במאבקו הפנימי הקשה, בהבנת מה שקרה. זה יהיה מספיק להיות נוכח בקרבת מקום. הריפוי מגיע כאשר אדם פנימי חווה את המזל שלו. אם אתה מדבר על הבעיות שלך, מסיח את דעתו, תפריע לו לתרופות העצמיות.
שלב 3
להיות סבלני. הנחמה תבוא מעצמה אם האדם יאפשר לחוויותיו לשפוך לרגשות - צרחות, כעסים, דמעות, היסטריה, כעס, זעם. הרשו לו להיות הוא עצמו ברגע זה, אל תפסיקו (אלא אם כן הוא מתחיל לפגוע בעצמו). בסופו של דבר, הכל יסתיים בעצב ובנחמה. כל אדם עובר את תהליך ההבנה, ההתנסות שלו, וזכותו לעשות זאת.
שלב 4
תנו לאדם כמה זמן שהוא צריך להתאבל. שכנוע ותחזות כמו "להתעשת", "לשלב את עצמך", לא תעזור לו להתנחם מהר יותר. כנראה אפילו לגרום לו לכעוס.
שלב 5
הראה את הגישה והתמיכה שלך בחיבוק, בלחיצת יד או בהבעה עצובה. נסו לא להתרגז אם החבר הכי טוב שלכם פתאום מתחיל להתעלם ולדחוף אתכם. זה יעבור עם הזמן, כאשר הכאב והסבל ישקעו מעט.
שלב 6
גרום לאדם האבל לפנות לעזרה מקצועית אם הוא היה בדיכאון עמוק ואדיש במשך זמן רב. עשו כמיטב יכולתכם לתאם פגישה עם הרופא שלכם כדי שתוכלו לדון בצורך בהתייעצות או טיפול עמו.
