מותו של אדם עבור האנשים סביבו הוא לעיתים בלתי מובן, נורא, כואב. ואיך אתה יכול להשלים עם העובדה שקרוב משפחה קרוב או חבר שהיה איתך לאורך כל חייך נעלם לפתע מעל פני האדמה לנצח?
ראשית כל, כדאי לזכור שכל דבר בעולם הזה עובר שלבי התפתחות מסוימים: לידה, גדילה, בגרות, הזדקנות, מוות. יתר על כן, זה חל לא רק על אנשים ובעלי חיים, אלא גם על אובייקטים בעלי אופי דומם: כוכבים, מדינות, תרבויות וכו '. שום דבר בעולם הזה לא נמשך לנצח, כך פועל היקום.
תחשוב לרגע על העובדה שבעוד מאה שנים איש לא יחיה היום יהיה על כדור הארץ. אלא אם כן נותרו רק מעטים - מה שמכונה בני המאה. בהתחשב באירוע בקנה מידה פלנטרי, אפשר להגיע למסקנה שבמוקדם או במאוחר כולנו נמות, לכל אדם יש את תקופת השהות שלו על כדור הארץ.
אם אתה מאמין, יהיה לך קל יותר להבין ולשרוד את מותו של אדם אהוב, מכיוון שאמונה נותנת תקווה. על פי המקרא, כולנו מחכים לבואו השני של ישו, לתחיית כל המתים ולגזר הדין האחרון. הצדיקים יישארו בממלכת שמים, הצבוע הלוהט יטרוף חוטאים לנצח. כך מנבא האורתודוקסיה את עתידם של כל הנוצרים.
בינתיים, לקראת האירועים החזויים בספרי הכתוב, בקרו במקדש, הזמינו תפילות זיכרון, הדליקו נרות לשלום נפשו של עבד האל שנפטר, תקשרו עם הכומר - כל זה יעזור לכם משעמם את כאב האובדן.
ישנן דתות אחרות פרט לאורתודוקסיה, בהן אנשים מקווים גם לאפשרות של חיים לאחר המוות. לדוגמא, בבודהיזם אנשים מאמינים בשרשרת לידות מחדש לאחר המוות ובהארה, שהופכת לאפוגי ההתפתחות הרוחנית והאישית של האדם. אדם נאור בבודהיזם הוא אדם שנמצא בהרמוניה מוחלטת עם הטבע והיקום ומקבל מיומנויות שאינן בשליטתו של אדם רגיל, עד לאלמוות.
מהותו של המוות, משמעותו במובנים רבים עדיין נותרה בגדר תעלומה עבור רוב האנשים החיים כיום על כדור הארץ. אם מנקודת המבט של הפיזיולוגיה הכל ברור פחות או יותר, הרי ששאלות לגבי קיומה של הנשמה עדיין נותרות פתוחות.
יום המוות הוא עדיין תאריך בלתי נשכח עגום לאהוביו של אדם שנפטר, אך מי יודע, אולי מתישהו האנושות תגלה את הסוד הזה, ואירוע זה יקבל הערכה שונה לחלוטין ומודעת יותר.
