אפילו אדם קר, שמור, ודאי דאג לפחות מדי פעם. ובשביל אנשים רגישים ופגיעים, התרגשות היא הדבר הטבעי הנפוץ ביותר. הם דואגים לעצמם, ליקיריהם, הם מפחדים מחוסר וודאות לגבי העתיד, מהצורך לנהל שיחה לא נעימה או לדבר מול קהל לא מוכר. יש הרבה סיבות לדאגה. אך בכל מקרה, לא רצוי להציג בפומבי את רגשותיך. בנוסף, אם לא תלמד לשלוט בעצמך, זה יכול להוביל לבריאות לקויה.
הוראות
שלב 1
לשלוט בכל טכניקת היפנוזה עצמית. זה יכול להיות מאוד שימושי עבורך. למדו להקל על המתח הפנימי, להתנתק ממחשבות כואבות.
שלב 2
תחשוב לעתים קרובות ככל האפשר: “כשאני עצבני, אני מודאג, אני רק מחמיר את עצמי. אתה צריך להיות רגוע. שכנע את עצמך בטיעונים אלה: מכיוון שאתה מנער את העצבים ובמקביל גורם לעצבים אחרים, הבעיה ששללה ממך את השלום לא תיעלם. זה ברור לחלוטין. אז למה הטרחה הזו, ההתרגשות?
שלב 3
דרך טובה ויעילה לעשות זאת: ברגע שאתה מרגיש את ההתרגשות, נסה מיד לחשוב על משהו נעים. לדוגמא, זכרו כיצד יצאתם לטיול לאיזה מקום יפהפה. או דמיין פרדס, עצים המתכופפים תחת משקלם של פירות טעימים בשלים. או אגם יער קטן, קורץ לקרירות ביום קיץ חם, עם חבצלות מים, שמעליו שפיריות צבעוניות. וההתרגשות תיסוג בעדינות.
שלב 4
"עבודה היא הסחת הדעת הטובה ביותר מצער." חוכמה עממית זו ידועה עוד מימי קדם. אבל זה בדיוק מה שאתה יכול להגיד על התרגשות. אחרי הכל, כשאדם באמת עסוק, פשוט אין לו את הכוח ולא את הזמן להתמכר לחוויות ריקות. אם אינך מצליח לרסן את ההתרגשות שלך, נסה לעשות משהו, הסב את תשומת לבך. זה יכול לעזור. אך, כמובן, בחר בפעילות שאינה קשורה לסכנה מוגברת או לצורך בריכוז, ריכוז קיצוניים.
שלב 5
מאמין יכול להיעזר היטב במחשבה הבאה: על פי קנונים דתיים, כל דבר בעולם קורה רק על פי רצון האל. לכן, דאגה היא פשוט חסרת טעם. אחרי הכל, אם אלוהים רוצה, הצרה שאתה חושש ממנה עדיין תתרחש, ללא קשר לרצונך ולהתרגשותך, ואם הוא לא רוצה בכך, זה לא יקרה. אז למה לבזבז את העצבים? סמכו על רחמי האל.
