את החום והעזרה שמעניקים ההורים אין תחליף. מדוע לעיתים הגנת יתר יכולה לקלקל את חייהם של הילדים ושל ההורים עצמם?
היצר ההורי מטיל באדם רצון שאין לעמוד בפניו לטפל בילדו מהימים הראשונים ללידה. תינוק שזה עתה נולד הוא באופן טבעי חסר אונים לחלוטין ואינו יכול לשרוד ללא עזרה. ככל שאתה מתבגר יש צורך פחות ופחות בהורות. הילד לומד בהדרגה להתלבש באופן עצמאי, לדאוג להיגיינה שלו, ללמוד לעמוד על שלו בקונפליקטים. בגיל ההתבגרות, אדם מתחיל לגבש את אותה דמות ואת אותם כישורים חברתיים שיישארו אצלו לכל החיים. ובגיל זה, אדם זקוק לעזרת הורים ולעצות: "מדבר כמו גבר" בין בן לאב, ומעביר "טריקים נשיים" מאם לבת. במילה אחת, עזרת הורים לא משאירה אותנו ההורים עצמם עד לגיל מבוגר.
מה יכולה להיות התוצאה של הגנת יתר מצד ההורים ואיך זה קורה?
איומי גיל מוקדם.
בגיל צעיר, הגנת יתר מזיקה הרבה יותר מכל דבר אחר. לילד לא אינטליגנטי, הורים אכפתיים מדי מכניסים לראש את הרעיון "אתה הכי טוב איתנו!" או אז האם והאב האוהבים ממהרים ראש אל הילד בסכנה או גחמה ולו הקלה ביותר. הגיל המוקדם (0-7 שנים) של אדם המוגן יתר על המידה מאפיל על קשיי הסוציאליזציה והתעללות נפשית של ההורים. עם זאת, התעללות פסיכולוגית מתפתחת לרוב להתעללות פיזית. באופן מוזר, אלימות פיזית נגד ילדיהם משמשת לרוב אמהות חד הוריות המגדלות ילדים ללא אבות.
ילד כזה הולך לבית ספר עם מערכת ערכים שנקבעה בעולמו הקטן: אמא היא מרכז היקום. אמא מענישה ומשבחת, אמא יכולה לעשות הכל. אני הכי טובה, כי אמי אמרה זאת.
בבית הספר ילד כזה עומד בפני זעזוע איום: בכיתה יש עוד שני תריסר מאותם אנשים שהם "הטובים ביותר". כאן הילד מתמודד עם מציאות קשה: כמעט ללא יכולות תקשורת והתנהגות בחברה, הוא עשוי להפוך למנודה של קולקטיב הילדים. מצב הפוך אפשרי גם: להיות בעל סמכות פורמלית בכיתה (למשל, כתלמיד מצוין), לתלמיד חסות יתר אין סמכות וחברים אמיתיים בקרב בני גילם.
נער ומעלה …
בגיל ההתבגרות משבר הסוציאליזציה מעמיק: אדם פשוט לא למד את היסודות של מערכות יחסים. בגיל 14-18 באים לידי ביטוי חוסר אחריות מוחלט, רצון חלש, חוסר יוזמה. אחרי הכל, הורים "אוהבים" מילדות דיכאו כל יוזמה, הם גם פתרו את כל הבעיות, אם כי קלות דעת.
בתרחיש הגרוע ביותר, ילד בוגר יכול להפוך לנטל עבור ההורים עד ימיהם האחרונים. מבלי להקים משפחה, ללא עבודה, אדם כזה יישאר לנצח עם אמו ואביו האהובים. וזה לא מופשט פסיכולוגי. התבונן מסביב: יש משפחות כאלה בכל בית.
