"המילה אינה דרור, אם היא תעוף החוצה, לא תתפוס אותה" - כמה טעם יש בחוכמה העממית הזו! אין ספק שכל אדם, לפחות לפעמים, היה צריך להצטער מרה שהוא לא יכול לרסן את עצמו, לא שתק במצב כזה או אחר. מישהו מצדיק את עצמו באיחור, הם אומרים, אני ישר מטבעי, אני רגיל לחתוך את "רחם האמת"! ובכן, עבור נשים רבות, השתייכות ל"מין החלש "עצמו היא כמו פינוק. תגיד, כולם יודעים שנשים לא יודעות לסגור את הפה. אז איך לומדים לרסן את הלשון?
הוראות
שלב 1
לעתים קרובות ככל האפשר, זכרו את הפתגמים והאמירות על היתרונות של שתיקה סבירה. "המילה היא כסף, השתיקה היא זהב", "לא בכדי יש לאדם שתי אוזניים ורק פה אחד", "צ'טרבוקס הוא מתנה משמים למרגל" וכו '. יש צורך ללמוד איפוק. כמובן, זה לא קל במיוחד לאנשים חברותיים ורגשיים. הם ממש "מתפוצצים" מרצון לדבר, וכמעט בכל נושא, אפילו כזה שבו הם לא מבינים כלל. עם זאת, אתה צריך לעבוד על עצמך.
שלב 2
ישנן שיטות תואמות של היפנוזה עצמית. נסו להיזכר בפעמים שהתעצבנתם מאיזה פטפוט חסר מנוחה שדיבר את השטויות האמיתיות ביותר. תחשוב, כי בעיני אנשים אחרים אתה יכול להיראות בדיוק כמו פטפוט כזה. לעמוד בפיתוי להצדיק את עצמך, ולהצהיר: "אבל הוא אמר שטויות, ואני מדבר רק מילים חכמות!" תאמין לי, זה לא תמיד המקרה.
שלב 3
למדו לנהל דיאלוג עם עצמכם. אנשים רבים מדברים יתר על המידה בדיוק משום שהם אינם יכולים לשמור מידע "לעצמם", עבורם זה פשוט ייסורים. אם אין אנשים סביבך, אתה יכול לדבר בקול רם, טוב יותר בתת-גוון.
שלב 4
אם אתה נמצא בחברה, ואתה רוצה ללא שליטה להתערב בשיחה, הביע את נקודת מבטך, נסה לומר לפחות חלק מההערות שלך נפשית. תאמין לי, זה בכלל לא אינדיקטור לחריגה נפשית, כפי שרבים מאמינים בטעות.
שלב 5
נסו למצוא לעצמכם תחביב. מדוע סבתות פנסיונריות רבות פטפטניות כל כך ללא הפסקה, למשל? כן, יש להם פשוט הרבה זמן פנוי, שהם לא יודעים מה לעשות. כשאדם עושה משהו (במיוחד אם פעילות זו דורשת תשומת לב, ריכוז), פשוט אין לו זמן לדבר. ידיו וראשו עובדות, ולא לשונו.
