כולם מכירים את התחושה כשאדם אהוב עזב. כאב, אכזבה, אובדן כוחות … נראה שרגשות כבויים.
אבל איך להסביר מה קורה בהמשך? איך להסביר את הירידה של לא רק כוח, אלא רגשות. כאשר הכל מאפיר ונראה שהחיים ממשיכים, אך כעת הדברים המקיפים אותם מפסיקים לקבל את המשמעות שהיו בעבר. למה?
רבים מאיתנו חוו את "היופי" שבפרידה. כן … זה מושך מבפנים, זה כואב, זה כואב ….
ראשית, אני רוצה לכתוב שתמיד תוכל לנסות לתקן טעויות, לתקן את עצמך, לתקן את היחס שלך למצב. אך לפעמים זה לא מסתדר ומתחילה התקופה, שלרוב מכונה דיכאון, או ירידה ברגשות. ניתן לקרב לבידוד ולבדידות.
ראשית, מדובר בהרגל. כרית, כוס, כשהם בהישג יד - רק כרית וכוס, וכשהם נעלמים מהחיים, אז זו כרית אהובה וכוס אהובה. התחברנו אליהם בחוזקה ואז לקחנו את החבל וחתכנו אותו בחדות. הנה אדם, כשהוא היה קרוב, נראה שזה לא השתנה, אך כאשר עובדה זו מופרכת, אנו מבינים שאיבדנו חלק מחיי היומיום שלנו, מחיינו ומעצמנו.
שנית, הטעיה. אין צורך שהאדם המסוים הזה רימה אותך, אולי רימת את עצמך. אולי זה גורל חוטא.
שלישית, כשהוא או היא זרקו אותך, נראה שהכל הושלך.
אתה יכול לכתוב עוד אלף ואלף נקודות בנושא למה זה רע.
כאב קיים תמיד במצבים כאלה! מישהו מעמעם את זה באלכוהול, מישהו מאשים הכל וכולם, נסוג לחיים שלהם.
אבל אז מגיעה אדישות מסוימת כלפי העולם ולקצב שלו. הדינמיקה של החיים מוחלפת בערך קבוע ושגרתי. אולי בגלל שכל התחושות שעברו בעבר באופן שווה התיזו כמו הר געש והשאירו את הלבה רק לעבודה, למטלות הבית וזהו.
אבל אתה רוצה לתקן את זה, נכון? כמה מילים מתאימות כאן: "החיים ממשיכים." אולי אתה רק צריך לחכות לתקופה זו ולעזור לעצמך לחזור לחיים האמיתיים. היכנס עמוק לעבודה עד למקסימום, סדר את הבית שלך, את עצמך, את אורח החיים שלך והתחל מאפס. אולי הסדין הזה יהיה מקומט, אבל הוא יהיה נקי והבחירה שלך, אם לכתוב עליו ולחתן אותו ולהוקיר אותו, או לזרוק אותו, להצטער עליו כל חייך. תתאהב שוב, תהיה לך משפחה, אולי תיסע ותתאהב בה. העיקר לא להיות מבודד ולעזור ללב שלך למצוא משהו שיוציא אותך מהמצב הזה.
זו זכותך … לחץ על "הפעל" או שמור על הפסקה נצחית.
