לאדם יכול להיות מצב קשה כששום דבר לא נעים, והחיים עצמם נראים ריקים וחסרי משמעות. זה קורה בדרך כלל כאשר צרות גדולות פוגעות בו במקביל. הגיע הזמן לאבד את הלב, להחליט ששום דבר טוב לא יקרה יותר. יש גם מצבים הפוכים ישירות: לאדם יש את כל מה שלבו חפץ. זה נראה, חי ושמח! והוא נבלע בשעמום, מבזבז את חייו ללא מטרה, ולא יודע מה לעשות עם עצמו. ישנן דרכים פשוטות שבהן, בשני המקרים, אתה יכול לחוש שוב את טעם החיים.
צא לעבודה. במשך תקופה ארוכה היו אמירות: "העבודה היא הסחת הדעת הטובה ביותר מהצער" ו"הבטלה היא אם כל החסרונות. " וזה נכון. אחרי הכל, כשאדם עסוק כל הזמן במשהו, אין לו את הזמן ולא את הכוח לרחם על עצמו, להיות בשבי של מחשבות כואבות, או יותר מכך להשתגע מבטלה. לא מדובר כאן רק בעבודה במובן הראשוני של המילה. אתה יכול למצוא לעצמך תחביב מעניין, אתה יכול לעזור לאלה שזקוקים נואשות לעזרה, כלומר לעשות עבודות צדקה.
תכעס על עצמך, "טלטל את זה." הסופר המפורסם סטפן צווייג החל לכתוב את הספר "מגלן" לאחר שייט על אוניית אוקיינוס מהודרת. איפה שהכל היה כל כך נוח, נעים, שליו שזה אפילו התחיל לעצבן, תעבור לשעמום. והסופר, על פי הודאתו שלו, חש לפתע בושה ועצבנות עם עצמו. הוא השווה נפשית את התנאים הנפלאים שבהם היה, לבין התנאים שפקדו את המלחים החלוצים. התוצאה היא ספר נפלא על נווט אמיץ.
אם אתה מאמין, אתה יכול שוב להרגיש את טעם החיים, וזכור שעל פי קנונים דתיים, ייאוש נחשב לחטא אנושי, והחיים הם מתנה יקרה מאלוהים. מחשבה זו ודאי תאלץ אותך להתכנס. בסופו של דבר, אתה תמיד יכול לדבר עם כומר, לקבל את עצתו והדרכתו.
השווה את עצמך עם אחרים, כי יש כל כך הרבה אנשים שמזלם בחיים! לחלקם היו טרגדיות אמיתיות שממש יכולות למחוץ כל אחד. אף על פי כן, הם לא איבדו את ליבם, אלא התנגדו באומץ לגורל הרע. כדאי ללמוד מהם.
נסה להשיג רגשות חיוביים יותר מהדברים הפשוטים והיומיומיים. שקיעה יפה, מזג אוויר טוב, חיוך של ילד - כל זה כבר סיבה לשמחה. והמחשבות הכואבות שהחיים חסרי משמעות הן רק חולשה רגעית.
