החיים מסודרים עד כדי כך שאנשים, אפילו אנשים רגועים, לא קונפליקטיים, משכילים, יכולים לקבל אויבים. התגובה הטבעית ביותר היא להגיב לרצון הנלהב שלך בעוינות נגדית. שנאה הדדית יכולה להימשך שנים. מבחינה אנושית, זה מובן. אבל עדיף להכריע את עצמך, לשנות את היחס שלך לאויב ולנסות להתפייס.
הוראות
שלב 1
אם אתה מאמין, זכור כי כל הדתות הגדולות בעולם קוראות לך להתנשא על טעויות, חסרונות ואפילו חסרונות של אנשים אחרים, לסלוח לאויביך. "אל תשפט, שמא תשפט בעצמך!" - זו אחת ממצוות הנצרות. רגשות כמו כעס, שנאה נחשבים לחטאים חמורים. במקרה שלא תוכלו להתרכך בשום צורה, סלחו לאויבכם, דברו עם איש הדת, ספרו לו בכנות על בעיה זו.
שלב 2
תחשוב גם על זה. נדיר ביותר שבסכסוך שהוביל לריב חזק, וכתוצאה מכך - לאיבה, רק צד אחד אשם. רוב האנשים נוטים להצדיק את עצמם ולשפוט אחרים. ובכל זאת, נסו להיזכר היכן התחילה האיבה באופן כללי, לנתח באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים את התנהגותכם ולמצוא את התשובה לשאלה: האם הייתה זו אשמתכם במה שקרה? אולי התנהגת ללא מגע, פגעת באדם הזה, או במישהו ממשפחתו, מחבריו (גם אם לא בכוונה)? במקרה שאתה מודה בביקורת עצמית שאתה נושא גם בחלק האחריות שלך לאיבה שקרתה, יהיה לך הרבה יותר קל לשנות את הגישה שלך כלפי הרצוי שלך, וגם לנסות להתפייס.
שלב 3
לא פעם קורה שבסיס העוינות הוא קנאה אלמנטרית. נניח שאתה חכם יותר, מוכשר יותר, מצליח יותר מהמאחל שלך, ומבחינתו זה כמו "סכין חדה". הוא ממש מאבד את שלוותו, מתחיל להאשים אותך בכישלונותיו, בבינוניות. אדם כזה יכול להיות עמיתך, שכן שלך, חבר לשעבר לכיתה או סתם מכר. מה אני יכול לומר כאן? אנשים פגומים כאלה אינם שווים את תשומת לבכם. אין להתייחס אליהם בעוינות. אחרי הכל, התחושה היחידה שהם גורמים אצל אנשים רגילים היא רחמים מגעילים. אל תשים לב לאנשים כאלה.
שלב 4
לבסוף, אם אתה בעצמך לא יכול להבין מדוע האויב שלך לא אהב אותך, נסה להסביר לו בגלוי. אל תשתמש בטון מאשים "תובעני" או באיומים. רק בקשו בקור רוח שיענה: מה עשיתם לו, איך פגעתם בו. אולי במהלך השיחה יתברר שהכל קרה בגלל אי הבנה מעצבנת, אי הבנה הדדית. אז יהיה לכם קל מאוד לשנות את הגישה שלכם אחד לשני. אם אתה רואה שהאדם האחר אינו במצב רוח לשיחה, אל תתעקש. עדיף לבחור זמן לשיחה כאשר האדם פתוח לתקשורת.
