אחד הצרכים הנוירוטיים של האדם הוא הרצון להיות בכל דבר ותמיד ראשון. הסכנה נעוצה בעובדה שרצון כזה מתעורר אצל אנשים שלא דואגים למצבם הרגשי ולא להשגת תוצאה, אלא אצל אלה שמנסים להוכיח לכל העולם שזה הכי טוב. למעשה, גם לאחר קבלת הכרה, אדם אינו חווה שום סיפוק מהניצחון.
הרצון להפוך לראשון ובלתי ניתן להחלפה, אדם לא יכול להתפשר, נשאר עם שאיפותיו ויוצר לעצמו מחסומים. הוא אינו מסוגל להיות מרוצה מעמדתו, "התוכניות הנפוליאוניות" חשובות לו והוא מאמין שרק לאחר שהפך נהדר, הוא יהיה מאושר, אהוב ומכובד על ידי כולם.
לדוגמא, אם אדם חולם להיות סופר גדול, אך במקביל עובד בהוצאה לאור כלשהי כעורך או מגיה, נראה לו שמדובר בעיסוק זמני בלבד, שאינו נותן שום סיכוי לצמיחה. ורק לוקח את זמנו. לכן, הוא ממשיך לעבוד, להתעייף, להיות במתח ולפעמים בתוקפנות וכעס, רק בגלל שמישהו זוכה כעת בפרסים ספרותיים, והוא עדיין יושב במקום לא מובן ולא ברור מה הוא עושה.
מבחינה אינטלקטואלית, האדם הזה מבין שמשהו צריך להיעשות בכיוון חלומותיו, אבל אין מספיק זמן, והאשליה שיום אחד הכל יבוא לידיו לא מרפה. כתוצאה מכך הוא מפתח השקפה שלילית על החיים שבהם הוא רואה את עצמו ככישלון, ונוצר גוש שאינו מאפשר לאדם לבצע תנועת גוף כלשהי לקראת השגת המטרה. אחרי הכל, הגורל לא מעדיף אותו, הכוכבים לא היו כל כך ממוקמים בלידה, באופן כללי, הכל נגדו.
אדם שרוצה להיות הראשון בכל דבר והופך תמיד לנוירוטי, שאינו מסוגל לחיות ברגע הנוכחי. כל מחשבותיו מתמקדות בעבר או בעתיד. אנשים כאלה מנתחים כל הזמן את האירועים שכבר קרו בחייהם, ומנסים לשנות את מה שכבר קרה או לחשוב מה יכול היה להיות "ולו רק …". "אם נולדתי במדינה אחרת …", "אם ההורים שלי היו מיליונרים …", "אם הלכתי ללמוד באוניברסיטה אחרת …" - מחשבות כאלה אופייניות לרוב לאנשים שאינם מסוגלים ליהנות מהחיים בזמן הווה..
הדאגה לגבי מה שיקרה "ולו" גם מסיטה את דעתו של האדם ממימוש תוכניותיו ואינה נותנת לו אפשרות לצמוח באופן מקצועי או לשנות לחלוטין את עיסוקו. אחרי הכל, הוא מוחזק על ידי פחד ושכנוע: "פתאום אני לא יכול", "פתאום אין לי מספיק כוח וזמן", "פתאום אני עוזב את העבודה הזו, אבל הם לא ייקחו אותי לעוד אחד".
פעם אריק ברן כתב כיצד להבדיל בין זוכה לאלה שרוצים רק להיות אחד, אך לא עושה דבר בשביל זה. לכן, לזוכה תמיד יש כמה אפשרויות להשגת מטרתו, אינו חושש לאבד את מקום עבודתו, תפקידו, להיות במצב קשה ויודע בדיוק מה צריך לעשות אם הוא נכשל. אבל מי שלעולם לא יהיה מנצח אפילו לא מודה באפשרות לטעות ותמיד מהמר רק הימור אחד, מנסה להשיג הכל בבת אחת. כתוצאה מכך, כישלון הוא בלתי נמנע.
להיות הראשון תמיד ובכל דבר הוא לעתים קרובות רצון בלתי מושג, המוביל רק לאכזבה ולנוירוזה. אם אדם מסוגל להבין שהרצון להשיג משהו במהירות או באופן מיידי אינו מספיק בכדי להשיג הצלחה, אזי הוא יתחיל בהדרגה להשיג את מטרתו, לנקוט בצעדים קטנים בדרך להתפתחות שלו, ולעתים גם להתאים את המטרה עצמה. שהוא רוצה להשיג. במקרה זה, במוקדם או במאוחר, הוא באמת מקבל את מה שהוא רוצה, ומלא - בתוספת הכל - סיפוק מהחיים. יחד עם זאת, הוא לא צריך להיות הראשון תמיד ובכל דבר.
