תחושת בדידות לעיתים מכסה את כולם. ואז השאלה כמה חברים קרובים צריך להיות לאדם היא חריפה במיוחד. ואיך עליהם להתנהג ביחס אליו במצבים מסוימים.
הוראות
שלב 1
אין כללים ברורים לגבי כמה חברים לאדם צריך להיות. ככלל, לכל אחד יש מעגל חברים שאיתו תוכלו לבלות, ללכת לאנשהו בטיול או להירגע בטבע. אך אי אפשר לקרוא למערכת יחסים כזו קרוב ועמוק. ככלל, חברים כאלה אינם מכירים זה את זה מעט, הם אינם שותפים לסודות העמוקים של נפש האדם. ואם משהו קורה פתאום, רובם נעלמים ללא עקבות. ומתברר שאפשר לסמוך רק על אחד או שניים מהם. ולפעמים קורה שמישהו נחלץ לעזרתו, שמעולם לא עלה בדעתו שהוא חבר שלו. אך אם אתה נותר ללא עזרה של חברים במצב קריטי, אין זה אומר שאין לך אותם: אין כל כך הרבה אנשים בעולם שמוכנים לעזור ללא אנוכיות ולשקוע בבעיות של אחרים.
שלב 2
למתבגרים ולמוחצנים יש מספר חברים שונה. אינטרוברטים מתקשים להכיר חברים, אך הם מפתחים מערכות יחסים מאוד עדינות, כנות ועמוקות עם חבר אחד או שניים. נראה כי מוחצנים קלילים יותר, אך במצבים קריטיים יש להם מעגל חברים רחב יותר ממופנם. אנשים בעלי אוריינטציה חיצונית, או מוחצנים, מתיידדים בקלות, אך מתקשים לשמור עליהם. עם זאת, מעגל ההיכרות שטחי שלהם יכול להיות גדול למדי. למופנם יכול להיות רק חבר נאמן אחד או שניים בחיים, בעוד שמוחצן יכול להיות בן כמה עשרות.
שלב 3
חברות משתנה עם הגיל. עבור אנשים רבים, מעגל החברים תלוי בשלב הקיום. בבית הספר - חברים לכיתה, במכון - חברים לכיתה, בעבודה - עמיתים ופנסיונרים - סבתות על ספסל בחצר. יתכן שיש מעט מאוד אנשים שעוברים כחבר עם אדם מלידה ועד מוות. ולחלקם אין אותם בכלל, וזה נורמלי.
שלב 4
אגב, לא רק איכות החברים, אלא גם מספרם יכול להשתנות עם הגיל. יתר על כן, אין תלות ברורה כאשר לאדם צריך להיות יותר חברים. תלמידי בית ספר, שניתן לקרוא להם "נשמת החברה", בפנסיה עשויים להתגלות כבודדים בלתי חברותיים. ומישהו, נהפוך הוא, שבילה עשרות שנים על פיתוח קריירה, רק בבגרותו מבין עד כמה יחסים אישיים וחברות חשובים. והוא מתחיל לפצות על הזמן האבוד.
שלב 5
בענייני חברות, העיקר הוא להבין מה אתה צריך. ואם אתם חשים מחסור בחברים, עליכם למצוא דרכים לרכוש אותם. אם נהפוך הוא, אתה מרגיש שחבריך שופטים ממך את כל המשאבים כל הזמן, האם לא הגיע הזמן לעצור ולהתמכר לבדידות מאושרת?
