ההרגל לדבר על עצמך באמצעות צד שלישי עשוי להראות מישהו מכוון ואף מעצבן. למעשה, אדם שמדבר בצורה כזו לא בהכרח שואף לתבוע את עצמו על חשבון מישהו ולהתבלט מהשאר. על מה אפשר לדבר בצורה כזו?
לפעמים אתה צריך לתקשר עם אנשים שהרגליהם עשויים להיראות חריגים, ולמישהו רגיש במיוחד - אפילו לא נעים. בין מאפיינים אינדיבידואליים כאלה, שלא כולם אוהבים, נמצא ההרגל לדבר על עצמו בגוף שלישי, כלומר לא "אני אלך לטייל", אלא, למשל, "אנטון ילך לטייל". מדוע יש אנשים שנוטים לדבר על עצמם בגוף שלישי ועל מה הדבר מעיד?
סיבות לדבר על עצמך בגוף שלישי מנקודת מבט של פסיכולוגיה
בפסיכולוגיה מתקיים ניסוי מיוחד, במהלכו משתתפיו מדברים על עצמם, מדברים בגוף ראשון, שני או שלישי ובלשון יחיד או ברבים. יחד עם זאת, הם מופתעים לשים לב בעצמם כיצד גופם למה שהם מדברים משתנה, ותחושת העצמי שלהם, תלוי מאיזה אדם הם מדברים.
לכן, אם משתתף הניסוי מדבר על עצמו בגוף שלישי - כלומר במקום הכינוי "אני" משתמש ב"הוא / היא "או מכנה את עצמו בשמו - קל לו יותר מתמיד ללעוג לעצמו. בנוסף, צורה זו של מסירת מידע לשיח מאפשרת לך להצהיר בצורה ברורה ובכנות על כוונותיך ואינטרסים אמיתיים שלך. העובדה היא שאדם מדבר בצורה כזו, אדם רואה את המצב כאילו מבחוץ ולא מרגיש מעורב רגשית בו, תוך שהוא נשאר באותו זמן אסוף וממוקד ככל האפשר.
מדוע אנשים מדברים על עצמם בגוף שלישי - איך הם עצמם חושבים?
אנשים סביב אנשים שלעתים קרובות מדברים על עצמם בגוף שלישי מאמינים לעתים קרובות שהרגל כזה מעיד על הערכה עצמית המוערכת מדי. לפעמים הנחה זו אינה כל כך רחוקה מהאמת. יש אנשים שמדברים על עצמם בצורה כזו באמת מתענגים על חשיבותם ומשמעותם, מרגישים כמעט כל יכול. לעתים קרובות זה יכול להיות אופייני לאנשים בכירים; לפעמים הם מדברים על עצמם לא רק בגוף שלישי, אלא גם משתמשים ב"אנחנו "הריבוניים.
עם זאת, ברוב המקרים, מה שאדם אומר על עצמו כאילו מבחוץ משמש אותו בדיוק להבעת יחס אירוני כלפי עצמו. אולי הוא היה מתבייש לספר משהו בגוף ראשון, בעוד שהוא מדבר על עצמו כעל מישהו אחר, נראה שהוא נמצא מחוץ לסיטואציה. יחד עם זאת, דרך זו של הצגת מידע על עצמו מאפשרת, כביכול, להפחית את מידת האחריות, כאילו להעבירו לאדם אחר המדובר. לפיכך, הרגל זה יכול גם להצביע על ספק עצמי ואף על תסביך נחיתות.
בכל מקרה, אנשים אינם מושלמים, ולכל אחד מהם צריכה להיות הזכות לתכונות קטנות של אופי, למשל, כמו למשל הרגל לדבר על עצמו בדיוק על מישהו אחר.
