חרדה היא כאשר אדם חווה תחושה סובייקטיבית של איום על קיום. זה לא בהכרח איום על החיים. כל מה שאדם רואה בו ערך יכול להיות בסכנה (אמיתית או דמיונית): חיי קרוביהם, עסק מועדף, דבר חשוב.
ישנן שתי גישות להבנת תופעת החרדה - קלאסית ומודרנית. הגישה הקלאסית באה מעבודתו של פרויד. כאן, החרדה מובנת כפחד שאיבדת את האובייקט שלך. אנחנו תמיד מפחדים ממשהו ספציפי: ליצנים, טיסה, איבוד אייפון חדש. אך אם נסיר את מושא הפחד מהנפש ונשאיר רק פחד, נחווה חרדה.
בעיני נפשנו, כל סיטואציה בלתי מובנת מהווה איום.
אולי מושא הפחד היה, אך נעלם. זה יכול לקרות דרך חוויה טראומטית מוקדמת מאוד: הילד נבהל, שנים רבות עברו, המצב נשכח, ותחושת החרדה הסובייקטיבית עדיין מייסרת.
מצבים אפשריים גם כאשר מושא הפחד קיים כרגע, אך האדם אינו מודע לכך. לקוח אחד הגיש בקשת אזעקה חמורה. היא הייתה רקע יומיומי קבוע. במהלך עבודתנו גילינו שזה קשור למבחן TOEFL באנגלית, שיהיה עליו לעבור תוך חצי שנה. הלקוח אפילו לא העלה בדעתו שהוא עלול להיות מודאג מאירוע שלפניו יש עוד הרבה זמן.
הסיבה התבררה גם: זה היה תלוי בתוצאות הבחינה שחלומו הישן של הלקוח יתגשם. כאשר מכירים באופן מודע את הגורמים האמיתיים לחרדה, אדם מקבל אפשרויות פעולה. במקרה זה הלקוח פשוט הכפיל את מספר שיעורי האנגלית - והחרדה נעלמה כמעט לחלוטין.
קורט גולדשטיין הראה במחקרו כי גם אם אתה מוצא את מושא הפחד, חרדה לרוב אינה נעלמת.
הגישה המודרנית באה מעבודתו של קורט גולדשטיין. זה נקרא מודרני רק בגלל שהוא פופולרי יותר ורחב בהרבה בתיאור תופעת החרדה.
דמיין שנפש האדם היא תיבת הילוכים במכונית. סימני התוכנית נחתמים בתחושות שונות: קנאה, בושה, שמחה, פחד, כעס, אשמה וכו '. תיבת ההילוכים יכולה להיות במספר מצבים. הראשון הוא העברה ניטרלית, כלומר הנפש במנוחה. השנייה - סוג של ציוד דולק והמכונית נוסעת. לדוגמא, אדם מאחר לפגישה חשובה מאוד, נכנס לאולם, שם כולם עובדים זמן רב - כולל העברת "בושה".
ויש גם מצב שלישי: המכונית מאיצה בעוצמה ובעיקר, אבל היא במצב ניטרלי, פשוט אין סימן הכרחי בלוח. במקרה זה, המכונית עומדת במקום. הגישה המודרנית קוראת למצב זה חרדה. קורט גולדשטיין הראה במחקרו כי גם אם אתה מוצא את מושא הפחד, חרדה לרוב אינה נעלמת. המשמעות היא שלא רק פחד, אלא גם רגשות אחרים יכולים לגרום לחרדה. יתר על כן, כל תחושה יכולה לגרום לחרדה אם היא מופיעה ומבקשת לבוא לידי ביטוי, אך אינה מתממשת.
