הסופר הבריטי המפורסם סומרסט מוהם כתב פעם: "הדבר החשוב ביותר שהחיים לימדו אותי הוא לא להתחרט על שום דבר." אך האם מילים אלו טובות ככל שנראות? האם בכלל חיים ללא חרטות?
כדאי להקל: דמיין יום אחד ללא חרטה על מחר, מחרתיים, שבוע. נראה שזה כל כך פשוט. לכולם יש ימים, שחלקם נותרו בזיכרון זמן רב או אפילו לנצח, מכיוון שהם התמלאו באירועים מעניינים מסוג כלשהו, ואילו אחרים נמחקו, נותרו אפורים ובוזבזים. השאלה היא, איך ומתי אדם עדיין מצליח לא להתחרט על העבר?
התשובה טמונה בפסיכולוגיה אנושית. תמיד בחיפוש אחר משהו חדש וסיים אותם, אדם מתגעגע מיד למה שהוא מצא. לחיות בחופשיות, מחוץ לתחום, לתת לכל דבר להתקדם ולקבל הכל כפי שהוא - זה המשמעות של לחיות בלי חרטות, אלא רק במצב הנפשי שלך. אבל החלק שמנסה לחיות ללא חרטות על המחר אינו מסוגל למלא אחר העצה הזו. אדם, מתוקף המבנה שלו, תמיד שקוע בסתירות, אכזבה היא בלתי נמנעת בדרך חייו.
הספק הוא אותו היבט באישיותו של הפרט שאיתו הוא נאלץ להתקיים יחד, ללא קשר לרצונותיו. סוג של ספק וחרטה הם בזבוז מוסרי המופק לתפקודו הרגיל של מצב הנפש, כמו לכל גוף אנושי.
כל עוד אנשים מנסים לשמור על שליטה, הם נידונים לאכזבה ולהצטער, שכן הדרך היחידה להיפטר מהם היא להסתכל היכן הוא ישחרר את ההגה ויכנע למצב.
