לאחר שיש לו חברים רבים וקרובים, אדם עדיין יכול לחוש בדידות, מכיוון שבדידות איננה מעמד חברתי, אלא יחס האדם. אנשים רבים נמצאים כל הזמן סביב כל אחד מאיתנו, אך עדיין לעיתים עולה מחשבה על בדידות. אין זה סביר שיש אדם עלי אדמות שלא חווה את ההרגשה הזו לפחות פעם אחת בחייו, שניתן לקשור בבטחה לקרחון באוקיינוס.
בדידות מתייחסת לבעיה הנצחית של מערכות יחסים בין אנשים. הפחד מבדידות יכול להיגרם מהחוויה לאחר פרידה כואבת של מערכת יחסים ארוכת טווח. במקרה זה, תחושת הבדידות מלווה בפחד לחוות מחדש את כאב האובדן והסבל. אנשים אחרים נותרים בודדים בגלל היעדר אדם מתאים לחלוק איתו את שמחתם וצערם, אם כי הם תמיד מחפשים בן זוג נשמה. געגוע מתמיד ועצב בגלל העובדה שאין חברים שאיתם ניתן לחלוק חוויות טבועות באנשים בודדים … באופן מוזר, הסיבה נעוצה בעובדה שכל האנשים סביבך אינם מעוררים אמון, אין רצון עם אחד מהם לדון בבעיותיהם ו"לבכות לתוך האפוד ". מכיוון שהם רק מכרים או חברים, אך אין חבר נאמן אליו תוכלו לפנות לעזרה בתקופות קשות. לרוב, קשישים חשים בודדים, מכיוון שילדים התבגרו מזמן, יש להם את החיים שלהם, ורובם חבריהם כבר נפטרו. ואז המוצא היחיד הוא בן הזוג או בן הזוג שקיים שנים רבות. כל אדם מרגיש בדידות בדרכו שלו; ניתן להבחין בין אנשים שנראים חזקים מבפנים ומבחוץ לקבוצה נפרדת. אנשים מגיעים אליהם לייעוץ, מבקשים עזרה ותמיכה וזו הבעיה. רבים לא רוצים להבין, או פשוט לא מבינים, כשהם מגיעים לאדם חזק כדי "לבכות לתוך האפוד שלו", שהוא לא עשוי מברזל וגם סובל מבדידות, כמו כולם, וגם רוצה לקבל לעזור ולהרגיש תמיכה. אם לפחות פעם אחת אדם חש בודד, זה בכלל לא משנה מאילו סיבות, הוא מתחיל לחשוש אוטומטית מקשיים חדשים. מה שדוחף אותך לקבל החלטות שגויות, לשקוע לחלוטין בבעיות שלך, לחפש משהו שחסר לחיים נורמליים ומלאים. כתוצאה מכך זה מוביל לניכור, אדם "טורק" לעצמו, מראה בהתנהגותו שהוא בודד וזה מתאים לו. פסיכולוגים ממליצים לא לרכז את תשומת לבך במחשבות של בדידות, אלא להתכוונן לחיובי, תגרום לעצמך להאמין שהוא יופיע בקרוב אצל אדם שיכול להבין ולתמוך בתקופות קשות.
