ישנן שתי תיאוריות לגבי שורשיה של אישיות נרקיסיסטית: הורים נותנים להם יותר מדי או פחות תשומת לב במהלך הילדות. מה מכל זה נכון?
נרקיסיסטים משוכנעים בעליונות שלהם. אין להם הערכה עצמית יציבה, ולכן הם כל הזמן חושבים מחדש על המציאות לטובתם. ואם הם לא מקבלים אישור לערכם שלהם בעיני אחרים, הדבר מוביל להתפתחות רגשות הקנאה והקנאה שלהם. או שהם הטובים ביותר או שהם בכלל לא שווים כלום.
בגלל ההערכה העצמית השברירית שלהם, קשה להם לשלוט ברגשותיהם: חילוקי דעות קטנים עם אחרים הופכים אותם להיסטריים. אין זה מפתיע שנרקיסיזם יוצר בעיות בין אישיות.
הבעיה עם נרקיס, הנוער היפה מהמיתולוגיה היוונית העתיקה, לא הייתה שהוא אוהב את עצמו מאוד, אלא שהוא לא אהב אף אחד חוץ ממנו. הוא בז אפילו לנימפה המקסימה, ובעקבותיה הגיע העונש: הוא התאהב בגישה שלו במראה.
איך לזהות נרקיסיסט בחיים המודרניים? נניח שאתה מנהל שיחה עם נרקיס במסיבה. ברגע שהוא יגלה את המקצוע שלך, הוא יסביר לך איך התחום הזה עובד, גם אם אין לו מושג לגבי זה. או אפשרות אחרת: הוא מפציץ אותך בשאלות על חייך האישיים או המקצועיים, בעוד שהוא נראה די מעוניין. עם זאת, בסוף השיחה אתה מבין שלא באמת למדת דבר על בן שיחו.
סימנים להפרעת אישיות נרקיסיסטית:
- תחושת חשיבות גרנדיוזית, הגזמה של הישגיהם וכישרונותיהם, - צמא להערצה, - מערכות יחסים מכוונות-רווח, - חוסר אמפתיה וכבוד לרגשותיהם ולצרכיהם של אחרים, - קנאה, או האמונה שהם מקנאים בו, - יהירות, -אמונה בבלעדיות של עצמו ורצון לעמוד בשוויון עם אנשים משמעותיים, - פנטזיות של כוח, הצלחה, יופי או אהבה אידיאלית
ישנם שני סוגים של נרקיסיזם. הראשון שקוע לחלוטין במשמעות שלו, מתהדר בבלעדיות שלו, מרגיש צורך בהערצה. השנייה נעימה יותר חברתית, אך יחד עם זאת פגיעה. הוא מאופיין בתחושות של בושה ורגישות מוגברת לביקורת ודחייה.
עם זאת, שני סוגים אלה יכולים להיות טבועים באותה אישיות. אותו אדם יכול להיות מלך המפלגה, ולמחרת לדאוג איזה רושם הוא עשה. אותו אדם יכול להיות מסנוור על הבמה ויחד עם זאת מאוד פגיע ברגעים אחרים.
נרקיסיזם מקורו בילדות. אם הורים אינם עונים על צרכי ילדם לתשומת לב ולהבנה, הילד הופך לחסר ביטחון, מגיב בחרדה: "מדוע אינך יכול לראות איך אני מרגיש?", "מדוע אינך עושה משהו בכדי שארגיש טוב יותר?" לאחר אכזבות אינסופיות, הילד "מחליט" שהוא רוצה להסתדר בלי אנשים אחרים. אבל הטרגדיה היא שהנרקיסיסט באמת זקוק לאנשים אחרים. הוריו לא הודיעו לו שהם אוהבים אותו. לכן יש לו צורך כזה להעריץ אותו. וכתוצאה מכך הוא דוחה אחרים בכך. מתברר מעגל קסמים.
ביטחון עצמי אינו זהה להערכה עצמית גבוהה. הנרקיסיסט משוכנע שערך האנשים בא לידי ביטוי היררכי, והוא מציב את עצמו על בסיס בודד. אדם עם הערכה עצמית גבוהה רואה את עצמו בעל ערך, אך אינו בעל ערך רב יותר מאחרים. מתברר שיש נרקיסיסטים עם הערכה עצמית גבוהה ונמוכה כאחד.
הערכה עצמית ונרקיסיזם מופיעים סביב גיל שבע. רק אז הילד מפתח שיקול דעת כללי לגבי עצמו, כולל השוואה עם בני גילו. בגיל זה הם מתחילים לחשוב איזה רושם הם עושים על אחרים.נרקיסיזם הוא ניסיון לפצות על הריקנות שנוצרת מחוסר החום ההורי. ילדים מנסים להציג את עצמם כ"גדולים "כאשר הם לא רואים אהבה והבנה מצד הוריהם. הסבר נוסף הוא שההורים מהללים את הילד ונוטים למחמאות מוגזמות ובלתי ראויות. לדוגמא, הורים חושבים שילדם חכם יותר מכפי שמציע המשכל שלו. לעתים קרובות מאוד, הורים אלה נותנים לילדיהם שמות מהודרים.
ילד לומד לחשוב על עצמו כמיוחד כאשר הוריו מתייחסים אליו כראוי, והוא מפתח חשיבה תובענית כאשר הוריו מקנים לו מעמד מסוים.
תרגול קליני ומחקר פסיכולוגי אינם מתכוונים לאותו דבר על ידי נרקיסיזם. פסיכותרפיסטים קליניים רואים בה הפרעה התפתחותית מוקדמת ומתמשכת, ופסיכולוגים חברתיים מגדירים נרקיסיזם כתכונת אישיות.
כיצד על ההורים לנהוג כדי למנוע נרקיסיזם בילדים?
- נסה להעריך באופן אובייקטיבי את ביצועי ילדך, - שבח חריצות, לא התוצאה, - שבח מספיק, - אל תדחפו אותו לעלות על אחרים, - אל תטען לזכויות מיוחדות לילדך.
לשיפור ההערכה העצמית של הילד:
- הראה לילדך שהוא בעל ערך עבורך, - לעשות משהו ביחד, - לחבק אותו לעתים קרובות יותר, - גלה עניין במה שהוא עושה.
