אני רוצה לשתף אתכם בהמשך סיפור הלקוח שלי, שהחל בחלק הראשון של המאמר באותו השם.
כעת, בהתייעצות, אותו גבר כלפי חוץ יושב מולי, אך הוא מתנהג אחרת, הוא יושב ומדבר כבר לא מעמדת הקורבן, אלא מעמדתו של אדם בוגר ומודע שאחראי לכל שלו פעולות ומילים. הוא יושב ונושא את עצמו בצורה אחרת לגמרי, כשכתפיו זקופות, בחופשיות, ללא מתח. מעניין אותי מאוד לראות כיצד הוא עובר מייעוץ להתייעצות, גדל ומתבגר. הוא מדבר על הניצחונות שלו, הניצחונות על עצמו ועל אחרים, על העובדה שמשהו אחר לא הסתדר, אבל הוא עקב אחר וניתח אותו.
כמה מהניצחונות של הלקוח שלי, לאחר התייעצויותינו:
- ההבנה שאמו אוהבת אותו ומבטאת את אהבתה כמיטב יכולתה (זו הייתה עבורו תובנה שעשתה עליו רושם בל יימחה! אך הבנה זו כלל לא הגיעה מיד, עשינו את דרכנו במכשולים רבים).
- לדבר עם אמא זה כבר לא מעצבן.
- הוא כבר לא מרגיש אשם על שדיבר עם אמא שלו.
- הוא נעשה בטוח יותר בכל מעשיו.
- הוא התחיל להרגיש בטוח יותר באופן כללי ובכלל, בכל דבר.
- הוא למד לומר "לא" כאשר לא התחשק לו לעשות משהו או היה עסוק.
- הוא למד לדון עם עמית כאשר הוא לא אוהב משהו.
- הוא הבין וקיבל שכל אדם תופס את אותו המידע בדרכים שונות ולכן צריך לבטא הכל - הוא למד לתקשר עם התלמידים לא מעמדת "מורה יודע הכל עם לא יודע", אלא מעמדה של מבוגר מי יכול להסביר כיצד זה נעשה, מדוע ומדוע.
הוא נפטר מכל הטרוניות שלו, שנשא בעצמו כל השנים (סבטלנה, יש לי חלל בפנים, במקום טרוניות, מה עלי לעשות עם זה עכשיו? - שאל אותי הלקוח). עבדנו עם טרוניות הרבה זמן, הוא לא רצה להרפות מהן, החוף פחד להיפרד, אבל עכשיו הוא שמח מכל השינויים שחלו איתו. בהתייעצות הראשונה כל סיפוריו ורגשותיו היו שחור-לבן, כל מה שתיאר היה כבד, חסר תנועה, איכשהו לא חי. עכשיו כל הרגשות, הסיפורים, המחשבות שלו צבעוניים, הוא מתאר אותם בצבעים, בקלות רבה. הנה הם צבעי החיים, הוא ראה אותם!
