זה הטבע של האדם: הוא לא מעריך את מה שיש לו. רק כשהוא מאבד את זה הוא מתחיל להיזכר כמה טוב היה קודם. וזה נוגע למצב היחסים עם אנשים אחרים, יחס לבריאות שלהם או להחזקת רכוש כלשהו.
ישנן סיבות רבות לכך שאדם לא מעריך את מה שיש לו כרגע. והראשון הוא התמכרות. אדם פשוט מתרגל למצב עניינים מסוים, זה הופך להיות נורמלי עבורו, ולכן הוא מפסיק לתפוס את זה כמשהו משמח או יוצא דופן. אם במשך זמן רב רציתם לקנות דבר כלשהו, חסכתם לו במשך זמן רב ולבסוף קניתם אותו, אז בהתחלה תוכלו להעריך את הרכישה, ליהנות מחזקתו. עם זאת, לאחר זמן מה, רכישה כה מיוחלת כבר לא תיראה לכם כה חריגה, תוכלו להתרגל לקיומה.
לפעמים זה קורה במערכת יחסים עם אדם אחר. ההרגל הופך את הזוגיות לקרירה יותר, יתכן שהבן הזוג אפילו לא ישים לב לזה שנמצא לידו. ועכשיו ערך האינטימיות נעלם, אין שמחה כזו מהתקשורת שהייתה קיימת בעבר. יותר ויותר זמן מוקדש לחסרונות זה של זה, לאחר מכן הפסקה אפשרית בהחלט.
אין השוואה - אין ערך
הסיבה השנייה לחוסר ערך זה היא שאדם אינו משווה את מה שבבעלותו כרגע עם מה שהיה בעבר או עשוי להיות בעתיד, כאשר הוא עלול לאבד דבר יקר לליבו. ככלל, אדם אינו חושב על העובדה שהוא יכול לאבד הכל, הוא מתרגל להאמין כי עמדתו תישאר ללא שינוי. ברגע שאדם חושב על המצב, איך זה יכול להיות רע עבורו בלי אדם אהוב בקרבת מקום או בלי רכושו, ערך זה מיד עולה בעיניו. ייצוגים כאלה מועילים מאוד מדי פעם, שכן הם עוזרים להעריך יותר את מה שנמצא בקרבת מקום כרגע.
לחיות בהווה ולהיות אסירת תודה
זה קשור גם לחוסר הרצון של אדם לשים לב לרגע, לחיות להיום. לרוב, האדם נמצא בחלומות או במחשבות על העתיד, לפעמים הוא עסוק במה שהיה לו בעבר. אבל לחיות ברגע הנוכחי, להעריך את זה ואת כל מה שמסביב - מעטים חושבים על זה. בנוסף, אנשים ממהרים כל הזמן, זה מונע מהם לראות את החיים כפי שהם. וזה אומר, והתייחס בכבוד וביראה לכל מה שכל כך חשוב להם.
אדם מטבעו אנוכי למדי, אין לו הרגל להודות על מה שיש לו. לא פעם הוא מתעצבן על מה שהוא מאבד. החיפוש המתמיד אחר אפשרויות רווחיות יותר ויותר, עבודה טובה יותר, בן זוג יפה יותר לידם, סביבה ביתית מפנקת יותר גורמת לאנשים לאהוב ולהעריך לא את מה שכבר יש להם, אלא דימוי מיתי של עתיד טוב יותר.
