ילדים צנועים שאינם יושבים דקה במקום אחד נקראים היפראקטיביים. למצב זה יש צדדים חיוביים ושליליים כאחד. עם זאת, במקרים קשים יש להתמודד עם היפראקטיביות.
מהי היפראקטיביות
הפרעת היפראקטיביות, או הפרעת קשב וריכוז (ADD), היא הפרעה פסיכולוגית בעלת אופי נוירולוגי התנהגותי.
לרוב, ילדים, במיוחד בנים, סובלים מהיפראקטיביות. היפראקטיביות אצל מבוגרים פחות נפוצה ומתבטאת בחוסר היכולת לרכוש את הידע הדרוש בהיקף מספיק ולרכוש מיומנויות מקצועיות. קשה לאנשים כאלה לארגן את חייהם גם בחיי היומיום וגם במונחים אישיים.
סימני "מחלה" הם: ריגוש מוגבר (עצבנות), שינויים תכופים במצב הרוח, פעילות גופנית גבוהה. קשה לילד יתר על המידה להתרכז בנושא אחד לאורך זמן, מה שעלול להוביל לבעיות למידה. הוא דיברני מדי, מסתובב כל הזמן, עושה תנועות אובססיביות. יש ילדים היפראקטיביים שיש להם תוקפנות ונטייה לאלימות, לעתים קרובות הם מתנגשים עם בני גילם וגסות רוח כלפי מבוגרים.
ישנן מספר סיבות לביטוי של היפראקטיביות: נטייה גנטית, הריון חמור וטראומת לידה, תנאי מחייה לא טובים.
שיטות להתמודדות עם היפראקטיביות
ראשית, עליכם לברר בוודאות האם הילד סובל מהיפראקטיביות או שהוא פשוט ילד שובב וסקרן. באותם מקרים בהם הילד אינו מסוגל להתרכז ולהקשיב בשלווה לשיח, לעיתים קרובות נמצא במצב של התרגשות עצבנית, פעיל מדי ותוקפני מדי, אז הוא זקוק לעזרתם של מומחים.
יש צורך בעזרה מקיפה של פסיכולוג, רופא ילדים, הורים ומורים. טיפול התנהגותי ותיקון נוירו-פסיכולוגי מביאים לתוצאות טובות. מהות השיטה מסתכמת בפיתוח הרגל משמעת של ילד, מקסימום הצלחה ומזעור ביקורת על כישלונות.
גישה מיוחדת לילד נדרשת מההורים והמורים (מחנכים), אתה צריך לנסות להגן עליו מפני מצבי לחץ ומחלוקת מיותרים.
ענפי ספורט שונים הם אפשרות פנאי טובה לילדים היפראקטיביים, זה יעזור לזרוק שליליות ולתעל עודפי אנרגיה לכיוון קונסטרוקטיבי.
ההורים צריכים להיות מוכנים לכך שזה יכול לקחת קצת זמן ללמד את הילד על פי תוכנית אישית. אווירה משפחתית תומכת משחקת גם היא תפקיד גדול ותורמת לטיפול מוצלח יותר.
יש רופאים שמתעקשים להשתמש בטיפול תרופתי. עם זאת, אין למהר להחדרת תרופות עד שנעשה שימוש בשיטות אחרות להתמודדות עם היפראקטיביות.
