שאלות פילוסופיות ורוחניות לגבי משמעות החיים באות בעיקר לעתים קרובות במהלך מצב רוח דקדנטי. כשלים אישיים, אכזבה בחיים, אובדן נקודות התייחסות - כל זה דוחף את האדם למחשבות מדוע הוא חי בכלל, מה מטרתו ומה המטרה הסופית של קיומו.
אין תשובה חד משמעית לשאלה לגבי משמעות החיים. בחיפוש אחר גורלו, אדם מבצע הערכה סובייקטיבית של קריטריונים מסוימים, ולכל נקודת מבט יש זכות קיום. אם אתה מביע את עמדתך בנושא זה, כמובן, אתה לא צריך לחתוך את הכתף ולמהר מהעטלף בניסיון להוכיח את נכונות השקפתך. יש צורך להיות מסוגל לנתח ולהכליל, לנמק בהיגיון, לנהל דיון: נבטי האמת יכולים "לבקוע" בדיאלוג מובנה היטב.
אנשים רבים מקשרים את משמעות החיים לעשיית טוב, ליצור משהו טוב ובעל ערך. בלי יחס אנושי זה לזה, החברה מתכלה, אנשים הופכים יותר ויותר לחיות ופחות ופחות לאנשים. האישיות האנושית אינה יכולה להתפתח באופן מלא ולחיות ללא חברה, בבדידות. לכן, כהוויה חברתית, על האדם לקחת בחשבון את האינטרסים של החברה, את הקבוצה החברתית שלו, ולזכור את תפקידו בה.
אדם נשפט, במובנים רבים, על ידי מעשיו ומעשיו. אלה שמשקיעים את מרצם במטרה משמעותית מבחינה חברתית, עובדים בעיקר לרווחת אחרים, ולא רק למען עצמם, משאירים זיכרון חזק מעצמם בקרב האנשים. לדוגמא, זכרם של אנשי ציבור גדולים, מטיילים, מגלים, כמרים קדושים ומדענים מפורסמים הוא חזק.
קשה לחיות למען אחרים, מכיוון שהחולצה שלך קרובה יותר לגופך ואתה רוצה לחיות בנוחות ובאושר, אך מה הטעם לחיות אך ורק להנאתך, לרכוש עושר אישי? הרי לאף אחד אין אפילו ערובה שמחר "סיפור האגדה" שלו לא יסתיים פתאום במקום הכי מעניין.
לחיות להיום ולא לחשוב מה יקרה מחר, לספק את הגחמות שלך, "לפנק" בלי סוף את חמדנותך - איך כל זה יכול לגרום לאדם להיות מאושר באמת? כנראה שלא.
תורות דתיות מגדירות את משמעות החיים כהכנה לקיום נצחי בחיים שלאחר המוות. הוא האמין כי חיים שחיו בכבוד, בהתאם למצוות, וכפי שאומרים "במצפון", מספקים גישה לגן עדן ושקט נפשי לאחר המוות. בינתיים, תומכי תורות אחרות מציעים שמשמעות החיים היא החיים עצמם בביטויים הרגעיים שלהם, שמירה על קיום ביולוגי ורוחני, היכולת למצוא שמחות פשוטות בחיי היומיום.
למרות הערך המהותי והמטרה העצמית של החיים ככאלה, אנשים לרוב רוצים לחיות למען מישהו ובשם משהו. מכאן שמתעורר רצון למצוא את מקומך בעולם ובחברה, לעשות משהו משמעותי, להשאיר חותם אחרי עצמך. יש דעה שכל טוב וטוב, שנוצר על ידי האדם, איכשהו "מטביע" אותו על כדור הארץ. אדם ממשיך לחיות בילדיו ובנכדיו, בתלמידים, בעבודתו ובכלל בכל מה שנגע בו. כך, כשהוא מממש את הפוטנציאל היצירתי שלו, הוא ממשיך להיות נוכח בחיי האנושות.
מרכיבים חשובים במשמעות חייו של האדם הם חבריו, אנשים דומים לאהוב, יקיריהם ועבודה מעניינת. אז מסתבר ש"עצב "החיים מתמקד באדם, בסביבתו ובדרכי האינטראקציה ביניהם. כולם יצטרכו להיפרד מהעולם מתישהו, לכן חשוב להשאיר זיכרון טוב מעצמך. ואל תתייאש מכיוון שגם אם קשה לך עכשיו, יש סיכוי שמחר או מחרתיים הכל יסתדר.
