אהבה צריכה להיות הדדית, אחרת הרגשה זו מאבדת את משמעותה. המשימה שלה היא למלא את חייו של כל אדם בצבעים עזים, באושר חסר גבולות, הוא מעניק תחושת חופש ופשוט עוזר לחיות.
האהבה הראשונה
כשאדם פשוט מתחיל לחשוב על העובדה שהוא מאוהב, והחצי השני שלו מראה את אותן רגשות, תחושת ההדדיות מופיעה. עכשיו יש הזדמנות לסמוך על מישהו עם כל החוויות שלך ולהישמע. זו תחושה נפלאה שאי אפשר להשוות אותה לשום דבר, ברגעים כאלה אדם מרומם ומתחיל לחלום.
בילדות ובגיל ההתבגרות, כל מערכות היחסים נראות רציניות מאוד בגלל חוסר ניסיון וההתבטאות של אותה אהבה ראשונה. עם זאת, לעתים קרובות מאוד חוסר היכולת לראות משהו רע באדם משחק בדיחה אכזרית, ומערכות יחסים כאלה נפרדות לעיתים קרובות יותר מאשר להישאר לנצח. אבל לשם כך נוער נועד, להספיק לטייל.
אהבה הדדית היא משהו נפלא ולא מציאותי עבור מי שכבר נשרף לפחות פעם אחת על ידי תחושה לא מושבת. אנשים כאלה חוששים לטעות שוב במשך זמן רב מאוד. ובגלל זה הם שומרים על ליבם ואינם מאפשרים לאהבה אמיתית חדשה, הדדית מאוד, לפרוץ.
הדדיות בבגרות
לעתים קרובות מאוד אנשים מודאגים מעניין הדדיות הרגשות לאחר החתונה או נושא הרישום הרשמי של היחסים במשרד הרישום בגיל בוגר יותר. למרות שהם אומרים שכל הגילאים כפופים לאהבה, האם זה כך? כיצד לוודא שאדם אינו מונע ממניעים נסתרים והאם זה מפחיד כפי שזה נראה במבט ראשון?
יש אמונה רווחת שבזוגיות מישהו תמיד אוהב, ומישהו מאפשר לך לאהוב. אולי זה מעליב בתחילת מערכת יחסים, אבל כששני אנשים היו יחד כבר 5 שנים, כמובן שהתחושות לא מגיעות קודם. כאן, אחריות זו כלפי זו, כבוד הדדי, מעשים משותפים ונאמנות חשובים הרבה יותר. יחד עם זאת, התחושות החמות שהיו בעבר אולי אינן נובעות מאחד החצאים, אך אין זה אומר שיש לשנות משהו.
כדאי לשקול את המצב כשאנשים מתחתנים בגילאי 35-40. בגיל זה כבר לא מקובל להתעניין בחיים האישיים שעברו, אנשים רוצים לעזוב אותם, מבינים שהזמן עובר והם מזדקנים. אנשים רבים רוצים את המשפחה שלהם, ובנייתה לא תמיד מתחילה לפי העיקרון שאני אוהב - אני לא אוהב.
תפקיד עצום ממלא את דמותו של האדם, את תכונותיו החיוביות, נוחותו איתו ועוד, אשר במבט ראשון עשויים להיראות שגויים. בגיל זה, כל האנשים התגבשו זה מכבר כיחידים ואי אפשר לחדש אותם, ולכן, כך שלא יהיו מריבות מיותרות, בן הזוג נבחר לעצמו.
