מילדות אנו נענשים על ביטוי הרגשות השליליים, ומעודדים אותנו להיות צייתניים לילדים נוחים. כמבוגרים, רבים מאיתנו ממשיכים ללבוש את המסכה של ילדה טובה, ושוכחים את הנפש שלנו. אך בריאותנו ואיכות חיינו באופן כללי תלויים בכך.
לצעוק, לבכות, להביע אי שביעות רצון מאישה אסור אפילו בגן, כי "זה לא הגון", "בנות צייתניות לא מתנהגות ככה". אפילו פרצוף פנים מזעזע או התגוננות נגד שכן בארגז החול מוגבה לדרגת התנהגות לא ראויה. "את ילדה טובה, תפסיקי לבכות", הם ממשיכים לחנך בבית הספר. והילדה נעצרת, מאבדת בהדרגה את היכולת לראות את רגשותיה השליליים. אך מכיוון שהפסיקו להבדיל אותם, רגשות אלה אינם הולכים לשום מקום, אלא מאוחסנים בנפשנו, ובסופו של דבר יוצרים משקעים מסוכנים.
מבחוץ האישה נראית נפלא - היא מחייכת לכולם, מדברת בחיבה, לא מתקוטטת עם בעלה או שכניה. אבל בתוכה, הר געש נמס. הזמן אינו רחוק כאשר רגש שלילי מודחק אחר - כעס, טינה, טינה - יהפוך להתאמה בערמת שחת.
מילדה צייתנית פעם, אישה יכולה להפוך לזעם מרושע, שאינה מרוצה כל הזמן מהכל, או אפילו לקבל התמוטטות עצבים כאשר כבר אי אפשר להתמודד בלי פסיכותרפיסט. זה קורה גם שרגשות מדוכאים הופכים תחילה למתחים בחלקים מסוימים של הגוף, ואז - למחלות ומחלות. יש אפילו מדע מיוחד לגבי זה - פסיכוסומטיקה של מחלות. לפעמים, תחת משקל הרגשות שלא נגעו בהם, אישה יכולה להתמכר לאלכוהול. זו הסיבה שלהיות ילדה טובה זה מסוכן.
אתה לא יכול לרצות את כולם. תמיד יהיו אנשים שלא יאהבו אותנו. לכן, עדיף לאפשר לעצמך להיות במצב רוח רע מאשר לנסות לרצות אחרים. אתה יכול לומר לעצמך כשאתה צריך: "כן, אני סובל מכאב, אכזבה, טינה" ופשוט להרשות לעצמך להרגיש את זה. ישנן דרכים רבות לבכות לכרית, לכתוב את תחושותיך על דף נייר ולשרוף אותה, לשתף עם חבר. העיקר לא להסתיר מעצמך רגשות שליליים, אלא לאפשר להם להיות.
