לאחר שחוויתי פעם קבלה ביחס לאדם אחר בחיי, אני רוצה לחוות את הרגשות האלה שוב ושוב.
אל תנסה לשנות את האחר
מנסים לשנות אדם אחר, חפצים בכך, איננו גרים כאן ועכשיו. ברגעים כאלה, אנו חיים איפשהו מעבר לרגע הנוכחי, בו אין אדם חי אמיתי לידנו, בו האדם הקרוב אלינו אינו מי שהוא באמת. ולעולם לא ניכנס לעולם הדמיוני הזה, שבו הוא שונה, כמו שאנחנו רוצים אותו. כשמנסים לשנות את האחר, אנו מכריחים את ראשנו לעבודה, מלכלכים את מחשבותינו בשאלות אינסופיות: מה, איך ומתי עלי לעשות כדי לשנות אותו?
חי בהווה
חיים ברגע, אנו פשוט נהנים מנוכחותו של האחר בחיינו. ובהווה זה בכלל לא חשוב לנו מה הוא. טוב או רע, נוח או מסוכסך, ידידותי או כועס, שמח או עצוב. כל התכונות הללו הופכות לבלתי רלוונטיות. ברגע הנוכחי אני ואהובי - אנחנו פשוט. תמצית הייחודיות.
ברגע הנוכחי, כאן ועכשיו, אהובנו הוא שלם, הוא מה שפיתח בכל חייו וחיים רבים לפני כן. ברגע אחר הוא כבר יהיה שלמות אחרת, מכיוון שהחיים נמשכים, האדם משתנה, וכל רגע בחייו מכניס אליו משהו חדש. אבל הוא יישאר אותו אדם.
אני והאחר - ייחודיות והוליסטיות
הוא נשאר הוא עצמו, נשאר ייחודי. יש לו מחשבות משלו, איתן אנו יכולים להסכים או לחלוק. יש לו אנרגיה משלו, איתה תוכלו לבוא במגע ולהתמזג. יש לו חוש הומור מיוחד, ואנחנו יכולים להחליף בדיחות, להבין זה את זה. יש לו נשמה משלו, אליה נוכל להסתכל עם הנשמה שלנו. יש לו כתמי לידה משלו, ואנחנו יכולים להשוות אותם לשלנו. או פשוט להעריץ אותם כאן ועכשיו.
קבל ושמח
מקבלים את האחר, אנחנו לא נאבקים בשום דבר, אנחנו לא מנסים לשנות שום דבר, נותנים הערכה, כפופים לרצון שלנו, מעצבים מחדש. במצב של קבלה, אין לנו משימות בלתי אפשריות. אנחנו רק צופים. במצב של קבלה, אנו בקשר עם יקירנו יותר מתמיד. אנחנו רואים אותו כמו שהוא. אנו רואים אותו במבט לא מסודר וברור.
מצב הקבלה גורם לנו להיות מאושרים, מוגשמים ושלמים, מכיוון שברגעים כאלה היקום נמצא בקשר עם היקום.
