במוחו של אדם נוצרו מספר סטריאוטיפים המסייעים לקבוע את שייכותם של אחרים לקבוצה מסוימת. אגב בן השיח "נשמע", אפשר לשפוט את סוג העיסוק שלו, את רמת האינטליגנציה, האופי והמזג.
נאום ברור, מהיר ואסרטיבי מעיד שאתה מול אדם פעיל ואנרגטי שיכול קודם לעשות ורק אחר כך לחשוב. לאנשים כאלה משתמשים לעתים קרובות בביטוי "עצי הסקה נאלומליים".
אדם שמציב ניתוח בראש פעילות חייו יכול להיות מוכר על ידי דיבור נינוח ומאוזן. אל תמהרו ליהנות משטף המילים הנמהר, בו סופי המלים והקשר ההגיוני הולכים לאיבוד. זה בכלל לא אומר שבן שיחו מעדיף לפעול במקום לדבר. הוא כנראה פשוט לא התאסף.
על מתח, תווים מתכתיים וקול חזק
רעידות קוליות חדות מצביעות על כך שבן השיח נמצא בתהליך של ביטוי עצמי. אינטונציות כאלה שכיחות יותר בקרב מתבגרים. מול מצבי חיים לא ידועים, הם משנים בקלות את הסטריאוטיפים הרגילים שלהם לחשיבה ולהתנהגות. אפילו הכישלון הקטן ביותר בחיים יכול להעיר תגובה חריפה למתרחש.
המתח בקול הוא השליטה בכל צעד. אולי זה מוערך מאוד על ידי הבוסים והעמיתים, אך מאוד לא נעים לקרובים להם. אנשים כאלה זרים למושג "חום", הם שקועים לחלוטין בעבודה, נבדלים על ידי בידוד ומשמעת עצמית.
לבעל הקול עם תווים מתכתיים יש אנרגיה ורצון מוחצים, הוא מסוגל לשבור כל התנגדות. קול חזק מדי מעיד על הרצון לשלוט ולשלוט. אם לכל דבר אחר מצטרף הפרעה תכופה של בן השיח, הרי לפניך אדם, שאיכואיותו היא האיכות המרכזית. זו תפיסה מוטעית שהדיבור בקול רם מעיד על ביטחון; לרוב זה רק רצון למשוך תשומת לב.
קול מושמע וגבוה
קול צלול מחולל מחשבות על האנרגיה והנעורים של בן השיח, שלעתים קרובות גובל בחוסר בגרות וחוסר ניסיון. ראוי לציין שכאשר קול קול מדי, רמת הביטחון באמירה יורדת.
ההפך המוחלט יהיה קול בטוח ורגוע, המצביע על כך שבעליו יודע להציג את עצמו בפני העולם. הנקודה החזקה העיקרית של אנשים כאלה היא משמעת עצמית ושליטה עצמית.
יומרנות והפצצה בקול מתעוררות מכמה סיבות. לרוב הם קשורים לחוסר ביטחון, צמא להכרה ולאישור, או יחס לא מכבד ויהיר כלפי אחרים.
שאיפה בקול עשויה להצביע על התעניינות מינית, התרגשות עזה, עצבנות, לחץ, חוסר אמון, שלעתים קרובות מלווה בנענוע הראש.
