יש הסבורים כי אהבה איבדה את משמעותה האמיתית, אותה רוחניות ותמימות, ששרו משוררי התקופה המוקדמת. היא הפכה מושחתת, מושחתת. גברים לא משבחים את גבירותיהם, הם חדלו לראות בהם נשיות וקסם, ונשים, בתורן, איבדו את השבריריות שלהן, אך רכשו "גבריות" מסוימת המסירה את חוסר האונים והקסם המתוק שלהן, כל כך אהוב על נציגי המין החזק יותר.
האם זה נכון? או שמא אמירה כזו היא רק דעה פרטית?
כמובן שכולם יודעים שחינוך ממלא תפקיד חשוב במושג האהבה, שכל כך חסר בדור המודרני. זה קורה שדווקא חינוך רע, שפה גסה וחוסר טעם הם שמונעים מנערה מודרנית להיקרא "גברת". אהבה בנויה לא על תלבושת יפה ואיפור פרובוקטיבי או על ארנק עבה, אלא על חידה, נשמה יפה ולב רגיש, כמו גם חסד ורוך. אין זה סביר שהמשורר האיטלקי המפורסם פרנצ'סקו פטרארקה התאהב בלורה שלו בזכות התלבושת היפה והמצב המוצק שלו.
אך גם כיום, אחוז קטן מהאנשים שרד בהם נותרה תחושה של רומנטיקה, תחכום ונימוסים. יש גברים שלא שכחו איך לאהוב את הנשים שלהם, לתת להם פרחים, להלחין סונטות ושירים, להתוודות על רגשותיהם כך שליבם שוקע בהנאה, במילה אחת - לא כל האדונים גוועו. כך גם אצל בנות - הן נאמנות, חושניות ושבריריות, כמו פרח עדין שרוצים להוקיר, הן חכמות ומוכשרות, יפות.
לכן, חפשו אחר אהבתכם, האמינו בה ונסו לשפר את עצמכם, חנכו את נשמתכם, ואולי, תפגשו על דרך החיים אדם שיאהב אתכם ולמיו תתן את ליבכם.
