ניתן לסווג את מושג האישיות האנושית כאחד המונחים המעורפלים ביותר בפסיכולוגיה. כמעט כל פסיכולוג יוצר תיאוריית אישיות משלו, וזה קורה מכיוון שזה לא יעבוד ללמוד את מדע הנפש באופן מופשט - כל הרעיונות חייבים להיות מיושמים על עצמך. אי אפשר לענות על השאלה "איך לייצג אישיות אנושית" מבלי שיהיה לך מושג ברור לגבי האישיות של עצמו. בהקשר זה נבדקים תחילה כל המושגים החדשים על עצמך, וכתוצאה מכך נמצאים כל הזמן דקויות חדשות בהבנת מבנה האישיות של עצמו. האם ניתן לייחד משהו משותף ברעיון אישיותו של האדם, איתו פסיכולוגים רבים יסכימו?
הוראות
שלב 1
רובם מסכימים כי אינדיבידואלים אינם נולדים. אדם הופך לאדם במלוא מובן המילה, מסלול חייו. ואכן, בתהליך החיים כל אחד מאיתנו מפתח את האופי שלו, המזג, השקפת העולם, היכולות, ההרגלים, הערכים, העדיפויות, התכונות המוסריות ועוד ועוד. מאפיינים אלה יציבים פחות או יותר בנפש האדם, ולכן הם מעידים על המוזרויות שלה, הייחודיות שלה, שמבדילה אדם זה מאחרים.
שלב 2
אישיות היא תוצאה של תהליך חינוך וחינוך עצמי. אי אפשר לקרוא לילד קטן אדם, שכן האחריות למעשיו נזקפת להוריו או למחנכיו. אם מבוגר חושב מאיפה הוא קיבל תכונות אופי כאלה או אחרות, הבעות פנים ומחוות, בדיחות וסיבובי דיבור, מאיפה רעיונות וחלומות, אז מתברר שמאחורי כל תכונת אישיות יש אדם. אדם שבאיזשהו שלב בחייו היה מספיק חשוב כדי למתוח את הקו הזה. לרוב, אנשים אלה הם הורים, ובתהליך גידול הילד מאמץ מהם תכונות רבות. אבל לפעמים הם מאומצים מילדים בחצר, ובגן, ובעוד הרבה מקומות אחרים.
שלב 3
בהיותו מבוגר, אדם כבר לא יזכור מאיפה נבעו תכונות אילו או אלה של אישיותו. לרוב, אנשים מחלקים אותם לאלה שהם אוהבים וכאלה שלא אוהבים. בתהליך החיים תוכלו לתקן תכונות אישיות מסוימות. ורבים מצליחים בכך. עם זאת, הרוב כל כך רגילים לדימוי העצמי שלהם שהם לא מוכנים להיפטר אפילו מהתכונות שמכניסות כל יום גלגל לגלגלים, ולא מדברות יותר על אלה שאנשים גאים בהם. אחרי הכל, מבחינתם זה אומר להפסיק להיות הם עצמם.
