הפרעת קשב וריכוז (ADHD) היא הפרעה התנהגותית ונוירולוגית עם תסמינים המופיעים לראשונה בגיל בית הספר. ככלל, תסמונת זו נעלמת עד שאדם גדל, אך במקרים מסוימים היא מלווה אותו לאורך כל חייו.
הוראות
שלב 1
חקר הפרעת הקשב הוא כיוון צעיר יחסית במדע. לכן, עדיין אין קריטריונים אבחנתיים ברורים ל- ADHD. אך ישנם מספר סימנים שגורמים לך לחשוב שנוכחות התסמונת עשויה להתרחש. כל הסימנים הללו הם תסמינים של ההפרעה רק אם הם מופיעים במקומות שונים (בבית, בבית הספר, אצל קרובי משפחה), מפחיתים משמעותית את יכולתו של הילד להסתגל לחיים. בנים סובלים מהפרעה זו לעתים קרובות יותר מבנות. בקרבם מספר הילדים הסובלים מתסמונת ADHD, ככלל, הוא פי 3-9.
שלב 2
חוסר תשומת לב. ילד עם הפרעת קשב, כשמו כן הוא, אינו מסוגל להתרכז בפעילות אחת לאורך זמן. קשה לו להעביר שיעורים, הוא לא תמיד יכול לצפות בסרט או בתכנית עד הסוף. הוא מוסח מכל זוטות, שמושכת מיד את כל תשומת הלב לעצמו. בשל חוסר היכולת לשמור על דברים חשובים בפוקוס, ילד כזה מגלה לעיתים חוסר נעימות ושכחה. צריך להזכיר לו לעתים קרובות יותר מחבריו על האחריות שלו ותוכניות הפעולה שלו.
שלב 3
אִימְפּוּלְסִיבִיוּת. ילדים עם הפרעת קשב וריכוז עשויים שלא להיות עקביים. הם חסרי סבלנות מדי, מה שמתבטא במצבים יומיומיים רבים. קשה להם לחכות לתורם, הם לא יכולים להחזיק מעמד בזמן שהתבשיל מתקרר, הם תופסים את הפיתרון של כמה בעיות, בלי להתעמק בתנאיהם ומבלי לקרוא את הוראות הפעולה עד הסוף. חלק מתכונת אופי זו הוא חוסר יציבות רגשית, שינויים במצב הרוח פתאומי או גחמות "מאפס". כמובן שלכל הילדים יש את התכונות האלה במידה מסוימת. אך אצל תינוקות עם הפרעות קשב וריכוז הם מופיעים לעתים קרובות יותר, על בסיס קבוע.
שלב 4
היפראקטיביות. תלמידי בית ספר עם תסמינים של היפראקטיביות הם כאב ראש גדול עבור מורים וחברי כיתה. האנרגיה שלהם אינה תמיד סימן להפרעה התנהגותית, אך כמעט בכל המצבים, ללא יוצא מן הכלל, הפעילות המוגזמת של הילד מוסיפה לבעיותיו בכיתה. חוסר שקט, דיבור, נוכחות של מספר רב של "תנועות מיותרות" כמו התרוצצות, מנופף בידיים, סיבוב חפצים בידיהם של ילדים היפראקטיביים באים לידי ביטוי בתדירות כה גבוהה שהם הופכים למכשול ללמידה רגילה ולתקשורת עם בני גילם.
