צבוע הוא מי שמנסה להשיג חסד של אנשים בשיטות יומרות והעמדת פנים. לפעמים הוא מתעתע בכדי להקסים אדם מסוים, אך הוא יכול גם לשקר כדי להראות מכובד בעיני החברה כולה.
פרשנויות למילה צביעות
צבוע הוא צבוע. מהי צביעות? כנראה שכולם מבינים זאת באופן אינטואיטיבי, אבל כדי לענות במדויק, תצטרכו לעבוד קשה. יש יותר מדי מצבים שניתן לתאר במילה אחת זו.
לפעמים צבוע מבצע מעשים לא מוסריים לחלוטין, מעמיד פנים כי מטרותיו היו הפוכות לחלוטין: אנושיות ומוסריות ביותר. ההתנגדות לצביעות היא כנות וכנות. מסיבה זו מואשמים פוליטיקאים לעתים קרובות בצביעות: בציבור הם מוכנים להבטיח כל הבטחה שהם לא מתכוונים למלא, וכיצד הם מצדיקים את המעשים הכי לא מוסריים!
זה נקרא גם צביעות כאשר אדם אומר דבר אחד בעיני אחרים, ואינו מהסס להשמיץ או ללעג את מכריו מאחורי העיניים.
במילים אחרות, צביעות תמיד מניחה איזשהו דואליות בהתנהגות האנושית. מעשיו או דבריו אינם תואמים את אמונותיו ואת מה שהוא באמת חושב.
חברת צביעות
על פי דעתו של זיגמונד פרויד, שהשפיע מאוד על כל הפסיכולוגיה, החברה האנושית כולה נתונה לצביעות תרבותית. פרויד תיאר את הצביעות כחלק בלתי נפרד מדו-קיום אנושי.
בחברה חל איסור שלא נאמר על דיון וביקורת על יסודותיה הבסיסיים, אחרת הדבר יוביל לחוסר יציבות. "באופן רשמי" כל אדם נדרש להיות ראוי לאידיאלים המוסריים הגבוהים ביותר, לפחות במילים ובאנשים. אף על פי כן, אם מישהו מתנהג בסתר ובצורה לא מוסרית, אך הדבר נעשה בשקט, נראה כי כללים חברתיים מאשרים או, בכל מקרה, אינם מגנים זאת בגלוי.
לפעמים מתברר שכשאדם חי בהתאם לעקרונות מוסריים גבוהים, לפעמים הוא מקבל פחות תגמול בחברה מאשר מי שמקריב אותם בקלות מדי פעם. ככל שהמדד בו זה בא לידי ביטוי משמעותי יותר, ניתן לקרוא לחברה "חולה" יותר.
האם טבעו האמיתי של האדם הוא צביעות?
אך האם באמת הצביעות היא לב טבעו האמיתי של האדם? האם כולם צבועים? בכלל לא. ואכן, החברה, כמנגנון מאורגן חלש, שאין בו מנופי שליטה יעילים, מייצרת במידה מסוימת צביעות כדי לשמור על הסדר, אך מחקרים רבים על פסיכולוגים אישרו כי כל אדם אינדיווידואלי מרגיש לא נוח אם הוא נאלץ להיות צבוע.
צביעות מאולצת זו נקראת גם דיסוננס קוגניטיבי. זו התחושה שיש לאנשים כאשר הם חווים כמה רגשות, והם נאלצים להראות בציבור משהו אחר לגמרי.
